בזמן שבישראל ציינו השבוע את יום השואה לזכר הנספים במלחמת העולם השנייה, מחריפה המלחמה על אדמת אירופה, מתעצמת היריבות הבין־גושית וגוברת המתיחות הביטחונית ברחבי העולם.

התבוננות כוללת מראה כי הפלישה הרוסית לאוקראינה חוללה עד כה שינויים עצומים במפת היחסים, האינטרסים והאיומים הביטחוניים, כמו גם במאזן הכוחות בין המעצמות. כבר עתה ברור כי המלחמה חשפה את המתחים הפנימיים, האינטרסים השונים והפערים האסטרטגיים העצומים הקיימים בין 50 מדינות אירופה.

יתרה מכך, היעדרה של תפיסת ביטחון, מדיניות ואסטרטגיה אירופית קולקטיבית ברורה ומגובשת מעצים את חולשתו של המערב בעיני ראש הקרמלין, מה שמבחינתו מהווה טריגר המדרבן אותו להמשיך במאבקו הרצחני באוקראינה.

וכך, לצד הידוק שיתוף הפעולה בין חברות נאט"ו והאיחוד האירופי (EU), מתחזקים הקולות בארה"ב הקוראים לממשל הנשיא ג'ו ביידן "לחשב מסלול מחדש" בעניין המחויבות האמריקאית לאירופה וההיערכות האסטרטגית־ביטחונית ברחבי היבשת.

מנגד, גוברת קריאתם של מנהיגי גרמניה וצרפת – המדינות העשירות, החזקות והיציבות באירופה – ל"עצמאות אסטרטגית" של מדינות הגוש האירופי. זאת, לצד ביקורתם על עמדת ההובלה של ארה"ב וניסיונותיה לכרוך את המאבק באוקראינה במאבקה מול סין בעניין טייוואן.

בראייה גיאופוליטית וביטחונית רחבה, אין ספק כי המלחמה באוקראינה מאיצה את תמיכתה של ארה"ב באירופה ומעצימה את תלותן של חברות ברית נאט"ו בה. בתוך כך, ריבוי המחלוקות הפנימיות בקרב בעלות הברית, לצד הסלמת המאבק של רוסיה והחרפת האקלים הביטחוני העולמי, מהווים מבחן מנהיגות קריטי עבור הממשל האמריקאי.

לפיכך על ארה"ב לתפקד כ"מבוגר האחראי". היינו, להקרין אחריות ועוצמה רבה ולדאוג שבעלות בריתה יפתחו יכולות ומשאבים צבאיים שיסייעו לביסוס היציבות הביטחונית באירופה ומאזן ההרתעה מול רוסיה.

הפלישה הרוסית לאוקראינה לפני 14 חודשים החזירה את הדומיננטיות האמריקאית באירופה לימי המלחמה הקרה. עמדה זו, כאמור, מאפילה על יכולותיהן ומאמציהן של מדינות ה־EU להשיג עצמאות אסטרטגית.

וכך, לא זו בלבד שהמשך המאבק של פוטין מוביל לתהליך מואץ של מיליטריזציה ולהגדלת תקציבן הביטחוני של רבות ממדינות אירופה ל־2% מהתמ"ג שלהן, אלא שהתבוננות כוללת מראה כי מאז פרוץ המלחמה, ארה"ב משקיעה באירופה מאמצים ומשאבים אדירים.

ההשקעה האמריקאית כוללת בין היתר הידוק קשרים אסטרטגיים עם חברות ה־EU ונאט"ו; פריסת מערכות נשק, אמצעי לחימה ומערכי הגנה מתקדמים; ושליחת כוחות צבא מסיביים לרחבי אירופה בדגש על פולין, רומניה וגרמניה. כל זאת, בשילוב של העברת סיוע הומניטרי, פיננסי וצבאי עצום לממשלת קייב, הנאמד ב־75 מיליארד דולר.

בתוך כך, רבות ממדינות אירופה, בדגש על המדינות המוחלשות (כגון מולדובה והמדיניות הבלטיות), שאין ביכולתן להגן על עצמן באופן עצמאי ושתורמות כפי יכולתן למאמץ המלחמתי האוקראיני – נסמכות יותר ויותר על המחויבות, ההיערכות והערבות הביטחונית של הממשל בוושינגטון.

אירופה בשירות אסיה

מעבר להגדלת התלות האירופית בארה"ב, הסלמת המאבק באוקראינה חושפת את הפערים האסטרטגיים ומחדדת את המתחים הפנימיים והמחלוקות העמוקות בקרב חברות ה־EU וברית נאט"ו.

לצד היעדר ההסכמה בסוגיות אסטרטגיות קריטיות ואופי והיקף התגובה האפקטיבית נגד מוסקבה (דוגמת השיח בעניין אספקת טנקי לאופרד 2 מתקדמים לצד מטוסי קרב לאוקראינה), ממשלות אירופה חלוקות ביניהן בסוגיות מהותיות ביותר.

הסוגיות הללו עוסקות במנהיגות ובהובלת הגוש האירופי לצד שאלת עצמאותן האסטרטגית ו(חוסר) יכולתן להסתמך רק על עצמן חרף היותן שחקן גיאופוליטי החולש על אוכלוסייה עצומה של כ־800 מיליון תושבים.

התבוננות מקרוב אף ממחישה את הא־סימטריה בינן ובין ארה"ב ומחדדת את עמדת ההובלה האמריקאית. מוכנותו של ממשל ביידן להפעיל את סמכויותיו והשפעתו הרבה באירופה מבחינה אסטרטגית־ביטחונית מבוססת בין היתר על הגידול שחל בעשור האחרון בעוצמתה הכלכלית, הטכנולוגית והצבאית של ארה"ב לעומת אירופה.

בעוד התמ"ג של ארה"ב הגיע ל־25 טריליון דולר בשנת 2022, התמ"ג של מדינות ה־EU ושל בריטניה ביחד הגיע ל־19.8 טריליון דולר בלבד. כמו כן, היקף ההוצאות הביטחוניות בארה"ב גדל מ־656 מיליארד דולר ל־801 מיליארד דולר בשנים 2008־2021, כשבתקופה זו סך ההוצאות הביטחוניות של 27 מדינות ה־EU ושל בריטניה, עלה מ־303 מיליארד דולר ל־327 מיליארד בלבד. אגב, היקף ההשקעות מצד ארה"ב בפיתוח טכנולוגיות ביטחוניות גבוה פי שבעה מזה של כל מדינות ה־EU. עובדה שלבדה מספרת את כל הסיפור.

בראייה אסטרטגית, כבר עתה ברור כי בניגוד לימי המלחמה הקרה שבהם אירופה הייתה זירת המאבק המרכזית בין המעצמות, כיום המצב שונה ומורכב בהרבה. לא זו בלבד שמוקד מדיניות החוץ והביטחון האמריקאית נמצא באסיה ובתחרות־יריבות מול סין, אלא שלדעת רבים במערב, ארה"ב חותרת לנצל לטובתה את עמדתה הדומיננטית באירופה ומצפה שהאיחוד האירופי ובריטניה יתמכו באסטרטגיה הביטחונית שלה במרחב האסייתי.

לדידם, קיים קשר בין זירות המאבק באירופה ובאסיה, והסלמת המאבק של ארה"ב ברוסיה לצד התעצמות היריבות בינה ובין סין, מקרינות זו על זו. הזירות השונות מחריפות את המאבק הבין־גושי והמתיחות הביטחונית ברחבי העולם, ועלולות לאלץ את ארה"ב לנהל שתי מלחמות בו־זמנית מול שתי מעצמות גלובליות, או לכל הפחות ליצור תרחישים ביטחוניים קיצוניים.

בהתחשב בכך שרוסיה נתפסת בוושינגטון כאיום קיומי ממשי, אין ספק כי המשך מעורבותה של ארה"ב באירופה ותמיכתה בממשלת קייב ובכלל זה בנאט"ו, משרתים היטב את האינטרס הביטחוני האסטרטגי שלה. סקר שפרסם המכון האמריקאי היוקרתי Chicago Council on Global Affairs בחודש פברואר מראה כי 81% מהציבור האמריקאי תומך במדיניותו באירופה של ביידן, שהצהיר בזמנו כי תבוסת אוקראינה תהיה מכה קשה ומסוכנת לדמוקרטיה ו"תערער את השלום והיציבות העולמית".

וכך, כשהוא מדגיש את חיוניות מעורבותה ותמיכתה של ארה"ב בנאט"ו לצורך חיזוק מאזן העוצמה והרתעה מול רוסיה, לא בכדי ביידן מזהיר מפני תוקפנות רוסית כלפי מדינות אירופיות נוספות. מהלך שכזה עלול לדרבן את סין לפעולה בטייוואן ולהוביל לכך שארה"ב, בתגובה, תרתום את הברית הצפון־אטלנטית למאבק בה במרחב האינדו־אסייתי.

השלכות גיאופוליטיות

התבוננות מנקודת מבט מערכתית רחבה מאפשרת להבחין כי מדובר במשוואה גיאופוליטית מורכבת ביותר ובשעת מבחן קשה עבור הממשל בוושינגטון. אין ספק כי על רקע צירוף האיומים והמשברים הביטחוניים ברחבי העולם, ממשל ביידן – חרף כשליו וחולשותיו – נדרש לגלות אחריות כבדה כלפי הציבור האירופי, האמריקאי והעולמי, לצד מנהיגות פרגמטית, גמישה ושקולה.

על ביידן "לקרוא נכון את המפה", ליטול סיכונים מחושבים ולתמרן בין המשך התמיכה באוקראינה ובברית נאט"ו, לבין מניעת הרחבת זירת המאבק מאירופה וזליגתו לחזיתות נוספות, בעיקר נוכח התעצמות היריבות מול סין במרחב האינדו־אסייתי.

כמו כן, על הממשל בוושינגטון למצוא את הנוסחה המתאימה בין המשך העברת הסיוע הביטחוני־צבאי למדינות אירופה בלי להופכן לווסל תוך ניצול חולשתן, לבין גיבוש מדיניות ואסטרטגיית ביטחון קולקטיביות שיקנו לשותפות האירופיות עוצמה ועצמאות.

חיזוק מדינות אירופה תוך השגת משאבים ביטחוניים ופיתוח יכולותיהן הצבאיות מהווה נדבך קריטי בארכיטקטורת הביטחון באירופה ומאזן הכוחות האזורי. יתרה מכך, תהיה לכך השפעה על יציבות נאט"ו ומאזן העוצמה וההרתעה מול רוסיה, ובכלל זה מול גורמים עוינים שונים בזירה הבינלאומית.

הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, טרור עולמי ומשברים בינלאומיים