קפקא ידע: אם נכנסת למערכת המשפט אין לך סיכוי לא להיות אשם | מאיר עוזיאל

משהו: יום העצמאות ה־75 עבר, אפשר להתחיל לתכנן איך לקלקל את יום העצמאות ה־80.

הבטחות, הבטחות

כבר אמרתי פעם, כבר הבטחתי פעם, והמצב לא השתפר:

כרטיס עבודה

קפקא והרפורמה המשפטית

דמוקרטיה פירושה להיות חופשי, אבל בעולם של קפקא, אין דבר כזה אדם חופשי בתוך מערכת המשפט. כידוע, גיבור הספר “המשפט" מואשם בלי שהוא יודע על מה ולעולם לא נחלץ מהמלכודת המשפטית המפלצתית.

לקפקא יש עוד ספר, נהדר אפילו יותר בעיניי, ושמו “הטירה", גם הוא תיאור המצב הישראלי, מצב שהרפורמה במערכת המשפט רוצה לתקן טיפ טיפה. ב"הטירה" יש מעמד אדונים נעלם מן העין, השוכן בטירה על גבעה, האזרחים שנמצאים בתחתית הגבעה לא מסוגלים להגיע לעולם אל אותם אדונים, רק להשתדל. האדונים עלומים, הם עסוקים, הם עובדים כל כך קשה, ואי אפשר להבין על מה. כל הספר הוא תיאור ניסיונות האנשים הפשוטים יותר החיים למטה, להגיע אליהם. אין סיכוי. האדונים שם, בלתי מושגים, צודקים תמיד.

ויש לקפקא הגאון עוד סיפור קצר העוסק בישראל, סליחה במערכות החוק האכזריות המסוכנות לחופש ולזכויות האדם. שם הסיפור: “מושבת העונשין". זה סיפור קצר על ניסיון להפוך את החוק ליותר אנושי. הניסיון דווקא מצליח, הרפורמה עוברת, אבל רפורמה כזאת היא טרגדיה לאיש החוק עצמו, לשופט. מערכת החוק במקום המוזכר בסיפור פיתחה מכונה אשר מטביעה בעזרת מחטים את האישום על גבו של הנאשם. זו בעצם הוצאה להורג, שבה המכונה כותבת בגופו של הנאשם את גזר הדין בתהליך שנמשך 12 שעות, עד למותו. הנאשם לא מבין את גזר הדין, ואפילו לא מכיר את האשמה כלפיו, אבל בסופו של התהליך הוא מבין את האשמה, פניו מוארות בהבנת אשמתו, ובקבלת גזר הדין. “האיש שלנו מפענח אותו בפצעיו“, כתוב, ואז גופתו מוטלת החוצה מתוך המתקן, בעוד בני העם הצופים במחזה עוצמים את עיניהם בהערצה ובהתמכרות, כי הם יודעים ש"עכשיו נעשה צדק".

הסיפור מתחיל כאשר מגיע הרגע שבו החליטו לעשות רפורמה במערכת המשפט באותו מקום, לבטל את השיטה האכזרית והלא הגונה ולהחליף אותה במתונה יותר. זה גורם לשופט, הקצין הממונה על מכונת העינויים המשפטית הזו, המעריץ את שיטת המשפט הקיימת, להכניס את עצמו לתוך המכונה, ולהרוג את עצמו כאשר המכונה חורטת על גופו את המילים “בצדק תנהג". סיפור חזק. פעם הוא אפילו הועלה כהצגה, בתיאטרון שוליים ששמו “תיאטרון המדרגות". הם ממש בנו מכונה כזו.

ראיתי את ההצגה הזו אז, בשנות ה־80, באולם קטן בדיזנגוף. ההצגה הייתה מרשימה. אני לא בטוח שהיום היו מרשים להציג ביקורת כזו על חוסר האנושיות במערכת המשפט. נדמה לי שהיום היו מכניסים את מי שרוצה רפורמה למכונה שתצרוב על גבו במחטים חוקים ופסקי דין, עד שהוא יזכה להארה ויקבל באהבה את קדושת מערכות המשפט והחוק הישראלי.

פינת השלולית

“הפוך אותי לנסיכה", “הפכי אותי לנסיך", כך מקרקרים הצפרדעים בשלולית. זה קורה. הנס קורה. קורה הרבה. זה הנס הכי נפוץ בעולם, והנס הכי חשוב בעולם. כשהוא מגיע, אל תתלבטו.