הפינוי של חומש במסגרת ההתנתקות סוכם במכתב התחייבות רשמי של רה"מ אריאל שרון לנשיא ארה"ב דאז, ג'ורג' בוש הבן. כעת, עם השיבה לחומש, האמריקאים גינו. צחי הנגבי, ראש המל"ל, הגיב ב"לא הבטחנו לארה"ב דבר על העברת הישיבה בחומש". אותו הנגבי התחייב לאחרונה במהלך הוועידות האזוריות ובשם ישראל "להימנע מצעדים שעשויים להגביר את המתיחות בגדה המערבית, לרבות הקמה והרחבה של התנחלויות". מדובר בנוכלות שקופה, בזויה ונינוחה, כמעט מנומנמת. כמו שרק הנגבי יודע למכור.
התפוררות מערכת הביטחון
במקביל לגרירת צה"ל באמצעות פרובוקציות פוליטיות, מגבירים מדובללי בן גביר בגבעות את הפרובוקציות הפרטיות שלהם. עשרה פלסטינים, בהם ילדים, נפצעו מכדורי גומי ואבנים. עשרות, ביניהם ילדים, נחנקו מגז במהלך תקיפה של עשרות מתנחלים בכפר דרומית לשכם. בהמשך אותו שבוע, על פי דובר צה"ל, "מחבלים פתחו באש לעבר פילבוקס בנווה צוף, כוח צה"ל השיב אש ופגע באב ובנו".
תחילה דווח כי "השניים נפגעו מאש המחבלים". האב ובנו בן ה־3 פונו לבית החולים והילד נפטר. האב סיפר כי "היינו בכניסה לבית, ופתאום ירו עלינו. בבני פגע יותר מכדור אחד". מאחר שדובר צה"ל לא פרסם תחקיר מסודר, אזי יש כאן שתי אפשרויות שנסמכות על המציאות בשטח: כל מי שאחז ברובה או באקדח בשטח בכלל ובשטחים בפרט, יודע שככל שהחייל גרוע יותר ופוחד, כך גדול הסיכוי שיפגע בבלתי מעורבים.
והעיקר: הפריסה של יותר מ־60 גדודי המילואים רק בגדה כדי לשמור על ההתנחלויות מחייבת דילול כוחות בצפון ובדרום. ראו מקרה הפיגוע במגידו לפני כמה חודשים והריגת שלושת החיילים בדרום לפני שבוע. בינתיים צה"ל והשב"כ מאבדים שליטה מודיעינית ואופרטיבית בשטח ובשטחים לטובת מדיניות הפרובוקציות, בנוסף להגנה הקבועה על ההתנחלויות.
אין לי הערכה מסודרת על היקף הצרכים ויכולת ההכלה, הבלימה והמניעה של מערכת הביטחון. יש לי תובנות שמשותפות לכל מי שעיניו בראשו באשר לסיבות לקפיצת המדרגה בפיגועים. לימין, אגב, יש אשמים משלו: מערכת המשפט. "הוראות הפתיחה באש כלפי מחבלים ומבריחים חמושים חייבות להשתנות מיד. פלפולים משפטיים כובלים את ידי הלוחמים שמגינים על המולדת", אומר ח"כ דני (דין) דנון "והם גובים מחיר יקר וחייבים לשים לזה סוף".
מה שמבהיר פעם נוספת שאי אפשר לקיים תנועת מחאה שתעסוק במערכת המשפט ו/או בכלכלה ו/או בשחיתות ו/או בנימוסי השולחן והרחוב של רוטמן ואמסלם. המחאה חייבת לעסוק במדיניות הביטחון שהיא חזות הכל. בייחוד כאשר מדיניות הממשלה גובה קורבנות שווא יום־יום על רקע התפוררותה של מערכת הביטחון עקב דרישות פוליטיות שאין להן קשר לביטחון.
השאלה היא מה עדיף: השתתפות במלחמה המסתמנת ובאה בעקבות פרובוקציות של המתנחלים, או השתתפות במלחמת אזרחים על כל המשתמע והבעייתי מכך כדי למנוע את אותה מלחמה. ישמור אותנו אלוהים גם מהשאלה הזו וגם מהתשובה.
התרעות פיקוד העורף