גם אם התוצאה הסופית משרתת את נתניהו, הרי שהוא נתפס כעת כחלש, מובל על ידי קיצונים ושבוי בתוך המוטציה הפוליטית שבנה. מי שמחובר לקבוצות הוואטסאפ של הליכודניקים, יכול כבר להבין שנתניהו איננו עוד אוטוריטה בתנועתו. הוא משלם מחירים כבדים מימין ומשמאל כי הוא נסחב, נגרר, מאוים, מובל ולא מוביל.
אם תתגלה כאן בכל זאת מנהיגות, היא תבטיח את האינטרס של 90% מהציבור, שמבקש דיאלוג והסכמות עד שנגיע לחוקה לישראל. התנאי שזה יקרה ויתקבל בציבור, הוא שלא יהיה כאן צד מנצח וצד מנוצח, צד שיכור מכוח וצד מושפל, אלא שכל צד ייצא עם פחות מחצי תאוותו בידו. כמובן שאין ואסור שתהיה שום פשרה בתחום שיטת המשטר, עצמאות בתי המשפט והדמוקרטיה. ההסכמות יכולות להיות בשוליים ובתהליך סדור של רפורמה בהסכמה רחבה.
במציאות שאליה נקלענו, אין כל מנוס לצד המתנגד להפיכה המשטרית, שכונתה במקור במונח המכובס "רפורמה משפטית", מלנקוט אסטרטגיה שלפיה יש להיהרג על החיוני, להיאבק (ולהשתדל לנצח) על החשוב ולהתפשר על כל היתר, במיוחד אם הוא חשוב לצד שמנגד ושאתה יודע לחיות איתו.
בערבו של יום, 90% מאזרחי ישראל סבורים שמערכת המשפט ואכיפת החוק זקוקה לסוג של רפורמה שעיקרה שינויים, התאמות ואיזונים ראויים. לכך יש להגיע רק בדיאלוג, בהסכמות, בהדרגה ובתנאי שתיגנז החקיקה שמאיימת על הדמוקרטיה ועל עצמאות בית המשפט. למעשה, אפשר להבין שנתניהו כבר הביא את "רפורמת לוין" לקבורה בחיק המשפחה.
לא נמסרה הודעה. הוא מבין מצוין את המחיר שהוא אישית ומדינת ישראל שילמו, משלמים וישלמו על מסע הבלהות שאנו עוברים מאז כינון הממשלה. נתניהו רוצה לעסוק באיראן, בביטחון, במשילות, ביוקר המחיה ובהשגת הסכם עם סעודיה – אם רק יוכל לגבור על עצמו ועל שותפיו. לו רק יחליט שזו עבורו הקדנציה האחרונה, שאזרחי ישראל הם הבייס שלו ושהדרך לעסקת טיעון ראויה ומקילה במשפטו לא עוברת דרך הרס הדמוקרטיה.
אבל הבעיה איננה אמריקאית או פלסטינית, אלא ישראלית. כל יום שעובר, כל חודש וכל שנה אנו מעצימים את פצצת הזמן הזאת בגדה המערבית עם יותר משני מיליון פלסטינים בלי עתיד, בלי תקווה ובלי חלום. במו פינו, במו ידינו, במעשינו ובמחדלינו אנו מטאטאים את "הבעיה הפלסטינית" אל ילדינו ונכדינו בחוסר אחריות משווע וממשכנים את עתידם. כאילו לא די להם להתמודד עם כדור הארץ המתחמם ועם משברי האקלים והמזון שיאתגרו אותם בעתיד.
טמינת הראש בחול היא ההפך מאחריות וההפך ממנהיגות. אבל גם האמריקאים והפלסטינים יכולים להתנחם בכך שאין אצל נתניהו שום הלימה בין הודעות לעיתונות והצהרות חגיגיות לבין מעשים בפועל. המציאות לרוב חזקה מכל חלום, ומי כנתניהו יודע זאת. 3נתניהו בינתיים לא נוסע לוושינגטון ולכן גם שרי החוץ והביטחון לא מורשים לנסוע (יואב גלנט טס השבוע למינכן שם נפגש עם עמיתו האמריקאי), אבל הנשיא יצחק הרצוג כן ייסע בקרוב וייפגש עם הנשיא ג'ו ביידן בתקופה קריטית ליחסים בין המדינות ועם אתגר לא קטן בדמות איראן גרעינית, כאשר מצבה של ישראל במישור הגיאו־אסטרטגי מורע.
זה לא אומר שארה"ב תזניח ביטחונית את ישראל, וזה לא אומר שמדינות המפרץ מבטלות הסכמות עם ישראל. אבל זה כן אומר דבר אחד: אנחנו חייבים להיות חזקים, מוכנים ומאוחדים ולסמוך רק על עצמנו. וזה מתקרב.
המשטרה בכלל קטנה על ישראל ועל משימותיה, ואין בידיה מלוא הכלים והסמכויות שיש לשב"כ. מי שמבקש להימנע משימוש בשב"כ לצורך מלחמה בפשיעה, צריך לדעת שהמרחק בין פשיעה פלילית במגזר הערבי לבין פעילות טרור, הוא קצר מאוד. לכן יש לתת למשטרה תגבור בכוח אדם, סמכויות וכלים, לפני שנעקוף את סיציליה הישנה.
התרעות פיקוד העורף