כל אדם רוצה לבלוט. שיראו אותו. שיתייחסו אליו. האדם רוצה מקום. משווע ללייק. שמח על כל שייר. אולם, כידוע, לא כל סטטוס מוצא את מקומו במרחב הקיברנטי, נתיב ההצלחה הוא צר, לכן המצייץ חייב להיות מדויק וייחודי. בתקופה האחרונה עקבתי אחרי מערכת ההפעלה של שי גולדשטיין והרכבתי את המדריך השלם לחזרה לעניינים בעשרה ציוצים:
כדרכן של רשתות, יבואו גם תגובות קיצוניות, כמו “צריך קצת תשומת לב אז התחלת לצייץ?", “עושה הכל כדי לקבל פינה בערוץ 14?", “אולי תנוח", “אולי תשתוק כבר", “עייפת", “התשת", “אתה מעצבן". בתגובה, זלזל בהם באלגנטיות: “לא, את!", ו"אתה ממש חכם", “ממש טיעון חזק" וכו'.
4. עבור למגננה והתלונן על ההתקפות נגדך. בעידן הרשתות וההכפשות, אתה הכי צודק כשמתקיפים אותך. כדאי להשתמש בגרמניה כמקור להשוואה, כשאתה משול ליהודים. “דווקא השבט הנאור הפלורליסטי מנסה להשתיק אותי", אפשר להוסיף גם "התל אביבי הפריבילגי" ועוד. “הם הכי גרועים, ואני לא רוצה להזכיר תקופות אפלות" או “דווקא מי שאמורים להיות הכי סבלניים, יוצא מהם רעל", “לא נותנים להביע דעות אחרות במקום הזה", וכו'.
5. תיהנה. בטוויטר ובפייסבוק, כמו בים, השלב השווה ביותר הוא כשאתה על הגל. שעה ארוכה ומתישה אתה סוחב את הגלשן בתוככי הים, נשכב עליו, מתאמץ לחתור לעומק, ממתין בסבלנות לרגע הנכון, וכשהוא מגיע, אתה קם, מתיישר לעמידה שפופה ורק אז רואה את השכר הקסום על המאמץ העצום. אלה הרגעים היפים והקצרים שבשבילם הכל היה שווה. לפתע מתקשרים מ"פגוש את העיתונות" ואומרים לך, הדעות שלך מעניינות. בוא.
# הציטוטים שהובאו כאן במירכאות אינם מדויקים אלא נכתבו ברוח הדברים.
התרעות פיקוד העורף