"שלום דוקטור, בעבר תמכתי ברפורמה, אבל זה עבר לי"

אופייני שאלה שרוצים להתפלג חושבים שמגיע לצד שלהם השם ישראל.

לא, לא. ישראל זו ישראל. אתם רוצים להתפלג, חפשו לכם שם. "יהודה", "יששכר", "ניו ניו יורק", מה שבא לכם. תעזבו את ישראל.

אם שני הצדדים יתעקשו על השם ישראל, אפשר לחלק להברות, יש־ר־אל, ולתת חצי לאלה וחצי לאלה. "יִשׂ" למדינה אחת ו"אל" למדינה אחרת ו"רָ" לאלה מהתושבים שחיים חצי מהזמן בארץ, וחצי בחו"ל. זה יוצא שלוש מדינות, אבל למה לעצור רק בשתי מדינות?

ההצעה הטבעית היא לחלק למדינות שאחת מהן תיקרא "ישראל איחוד", והשנייה "ישראל מאוחד". גם בשתי המדינות האלה לא יזכרו בעתיד על מה רבנו, ומדוע חילקו. בדיוק כמו בקיבוצים, שהתפלגו אי־אז בשנאה יוקדת שהיום איש לא יודע על מה היא הייתה (לא יודעים! אני אומר את זה באחריות).

שמתם לב שלא העליתי עד כה את האפשרות הפשוטה:

"ישראל 1", ו"ישראל 2", כי אז יתחיל ריב שאין לו סוף, בעצם הריב שאנחנו רבים בינינו עכשיו: מי ישראל 1 ומי מספר 2 בלבד.

מה אתם מפגינים? למה אתם לא מבינים שהשארת עילת הסבירות כמו שהיא מסוכנת לכם? דווקא לכם. הדמוגרפיה הישראלית תגדיל את אחוז הדתיים, וגם ההשקפות הימניות רוכשות יותר ויותר תומכים בישראל. נו, התחלתם להבין מה הולך לקרות אם השופטים יוכלו להמשיך לשפוט על פי הסבירות ולא על פי החוק? בקרוב יהיו שופטים דתיים וימניים ולאומיים, והם יהיו הרוב, והסברות שלהם יהיו הגיוניות וסבירות מאוד, אבל לא לכם.

מה תעשו אם מחר שופטי בית המשפט העליון יאמרו שלא סביר למנות אדם שאיננו שומר שבת למנכ"ל משרד החינוך? זו טענה סבירה מאוד. לכן היא תהיה סבירה בעיני השופטים.

מה תעשו אם שופטי בית משפט שמאמינים בחירותו של האדם בנוסח הדמוקרטי ביותר שלה, כמו בארה"ב, הגדולה בדמוקרטיות, יתירו מכירת נשק בלי רישיון, כי לא סביר שלאדם לא תהיה זכות להחזיק בנשק להגנה עצמית?

אלה דוגמאות מעטות. הדמיון שלי חלש היום. אל תדאגו, המציאות תפתיע אותי, ובעיקר אתכם. זה יקרה אם בית משפט אחר בהרכבו האנושי והרעיוני, הרכב בית משפט שבטוח יגיע, ישפוט על פי הסבירות. תאמינו לי, אתם לא רוצים ששופטים יוכלו להפעיל את עילת הסבירות.

האם הראשונה:

"בני, אני רוצה להיות גאה בך, תתגייס למקום הטוב ביותר, לקורס טיס, כן, תהיה טייס קרב, שאמא תבכה מהתרגשות בטקס קבלת הכנפיים, כדי שאחר כך תוכל לסרב לשרת ואמא תוכל להשוויץ בשכונה שאחרי אלפיים שנה יש לנו טייס סרבן ראשון במשפחה. לך לקורס טיס ותעשה נחת רוח לאמא ואבא".

האם השנייה:

"כדי שאהיה גאה בך, בני, כדי שאוכל לספר לכולם שיש לי בן שסירב לקבל ממדינת ישראל את פרס ישראל. תעשה את אבא ואותי מאושרים וגאים".

"כך אעשה, אמי".

האם השלישית:

שיחה א':

"שלום דוקטור".

"כן, בבקשה. כרטיס. בבקשה".

"אני יכול לדבר איתך בנושא עדין?"

"כן, אני רופא, לא?"

"אתה מתכוון למכור את הדירה שלך, או רק משכיר אותה?".

"מה?"

"אני מחפש דירה בבניין שלך כבר הרבה זמן".

"מה?"

"אתה רופא, לא?"

"כן".

"אז אם אתה עוזב את הארץ, אני רוצה לקנות או לשכור ממך את הדירה, לפני שיתחילו להגיע מתווכים".

שיחה ב':

"שלום, דוקטור".

"כן, בבקשה. כרטיס, בבקשה".

"אני יכול לדבר איתך בנושא עדין?"

"כן, אני רופא, לא?"

"תראה. כתבתי בעבר פוסטים בעד הרפורמה, אבל זה עבר לי".

"מה?"

"אני מודאג מהניתוח שאתה צריך לעשות לי. הייתי רוצה שהניתוח יעבור בשלום, ולהיות שקט, אז אני מודיע כבר עכשיו שמחקתי את כל הפוסטים שכתבתי בעד הרפורמה המשפטית, סליחה ההפיכה המשטרית מאוד, וגם החלפתי את תמונת הפרופיל שלי לאגרוף".

"מה?"

"מחר גם אקנה חולצה עם הדפס 'דמוקרטיה' לבית חולים. אני רוצה את הטיפול הכי טוב".

"מה?"

"תקרא לי פרימיטיבי, אבל זה מאוד תורם לי להרגשת הביטחון. אם לא יועיל לא יזיק. נגד עין הרע".

4 משרתות.

היו גם תפריטים להכנה של הרגע האחרון, מתכונים מהירים, קלים להכנה. העתקתי תפריט כזה:

כריך עם סלט ביצים בשמיר:

בשביל מתכון זה מספיקים

משרתת אחת. אופה אחד.

הכל היה פשוט יותר פעם.

כשאני מתקשר לאנשים בשעה שמונה בערב, אני שואל קודם: "סליחה שאני מתקשר בשעה כזאת. האם אני מפריע? האם אתה מעלה את הרייטינג באחד הערוצים עכשיו?".

לאחרונה אני מגוון, וכאשר אני מתקשר בשעות שידורי האקטואליה, אני אומר: "סליחה שאני מתקשר בשעה כזאת, אני מקווה שאתה פנוי ולא יושב בפאנל עכשיו".

השלולית הייתה קטנה, דלה, מסוכנת לחיים בה. שם הם נפגשו. היא קראה לו ג'וּרי, והוא מצדו קרא לנסיכה עַלִיקָה. הוא כתב שיר, לשיר הוא קרא: "שְׁנַיִם". והשיר מתחיל במילים שהן בין המילים היפות בשירי האהבה בכל הזמנים:

"שֶׁאֵין אֲנִי אֶחָד יוֹתֵר,

שֶׁשּׁנַיִם אָנֹכִי".