בואו נערוך ניסוי קטן. אתם מוזמנים לבחור באקראי שם של שר משרי הממשלה: עמיחי שיקלי, מיקי זוהר, ישראל כ"ץ, מירי רגב או כל אחד אחר. דמיינו שבהסדר ניגוד העניינים של השר שבחרתם, מוסבר שיש לו אח או גיס שנושאים במשרה בכירה מאוד בחברה מסחרית מסוימת, ומשכך אסור לו, לשר המדובר, לעסוק בענייניה של אותה חברה.
עכשיו, תארו לעצמכם שאותו שר מחליט שעם כל הכבוד לניגוד העניינים הזה, הוא דווקא מתכוון לעסוק בענייני החברה המדוברת, ולא זו אף זו, הוא גם מקבל בעניינה החלטות שיש להן עבורה משמעות כלכלית גדולה. מה להערכתכם יקרה לשר המדובר ברגע שהדבר יתפרסם? מה לדעתכם תחשוב עליו היועצת המשפטית לממשלה? ומה יאמרו עליו שופטי בג"ץ, לו התיק בעניינו יתגלגל לפתחם?
לשופט יחיאל כשר, לדוגמה, יש 123 בעלי דין שהוא מנוע מלדון בעניינם. לשופט עמית, לעומתו, יש שניים כאלה בלבד: הבנק הבינלאומי וחברת דור אלון. בכל מה שקשור לבינלאומי, משמש אחיו של השופט עמית, דב גולדפריינד, בתפקידים בכירים כבר כמה עשורים. הוא היה מנהל אגף החשבות בבנק, הוא היה סמנכ"ל הבנק, הוא שימש כמנכ"ל בנק פאג"י ששייך לבינלאומי (וגם אז הגדיר אותו הבנק, כך לפי הדיווחים שלו בדוחותיו הכספיים, כנושא משרה בכירה בבינלאומי), ובשנים האחרונות הוא חבר דירקטוריון הבנק הבינלאומי. לגבי חברת דור אלון, הרי שגיסו של יצחק עמית, ישראל יניב, הוא יו"ר החברה. קודם לכן הוא שימש במשך שנים כמנכ"לה, ובסך הכל הוא מכהן בה בתפקידים בכירים למעלה משני עשורים.
עמית, כך מלמדת הרשימה הזו, לא סופר את רשימת המניעויות וגם לא את ניגוד העניינים שבו הוא מצוי. הוא דן בהליכים נגד הבנק ובהליכים של הבנק נגד אחרים. הוא דן בעניינים טכניים, וגם בעניינים שיש להם השלכה כלכלית גדולה על הבנק. פעמים שהוא הצטרף להחלטות של חבריו להרכב, ופעמים שהוא כתב בעצמו את ההחלטה המנומקת. הוא עשה את זה בשנת 2010. הוא עשה את זה גם בשנים האחרונות - ב־2019, ב־2021 וב־2022 - כשאחיו יושב בדירקטוריון הבנק. כאילו אין רשימת מניעויות בעולם, וכאילו אין ניגודי עניינים. כך בתיקים של הבינלאומי, כך בתיקים של בנק אוצר החייל, אחרי שזה מוזג אל תוך הבינלאומי וחדל להתקיים כבנק נפרד.
יחד עם חבריו דחה עמית את התביעה נגד הבנק, וגם כתב החלטה מנומקת בעניין. חשוב להסביר שלא מדובר בפסק דין טכני, אלא בהחלטה עקרונית. וכדי להבין עד כמה התייחסו בבנק הבינלאומי ברצינות אל ההליך הזה, נציין שבדוח השנתי של הבנק באותה שנה מופיעה התובענה הזו ראשונה ברשימה של חמש תביעות שהבנק מגדיר אותן כ"מהותיות" עבורו.
לפני שלוש שנים, כשצח שפיצן - אז איש כאן 11 - פנה אל השופט עמית ושאל אותו לפשר עיסוקו בתיק אחד של הבנק הבינלאומי שבו דן, תירץ עמית את התנהלותו בכך שהוא קיבל את התיק הזה כשופט תורן, שפסק הדין שלו ניתן בלי שנדרש לקיים דיון באולם, שהבינלאומי היה אחד מתוך 14 משיבים בעתירה, ובכלל, שלא הייתה סיבה לא לדון בתיק מכיוון שהיה ברור לו, לשופט, שדינה של העתירה ההיא להידחות על הסף. צריך להגיד שכבר אז התגובה הזו הייתה מוזרה במקרה הטוב והזויה במקרה האחר.
שכן לא ברור מה הרלוונטיות של כל ההסברים האלה לעובדה הפשוטה שמלמדת שעמית עוסק בעניינו של בנק שהוא עצמו הסביר שיש לו בעיה לעסוק בו, משום שאחיו משמש בו בתפקיד בכיר. ואם השופט חושב שהעתירה אמורה להידחות על הסף, אז הוא לא מצוי בניגוד עניינים? אם גילה גמליאל תקבל החלטה בעניינה של חברה שבעלה משמש בה בתפקיד בכיר, ותסביר שהיא עושה את זה משום שזו הייתה החלטה ברורה שכל שר היה מקבל, מישהו היה מחליק לה את זה?
אבל שימו את כל זה בצד, משום שכל ההסברים שנתן אז יצחק עמית, בהקשר לתיק הבודד ההוא, לא רלוונטיים לענייננו. התיקים שהעברתי לתגובתו של עמית השבוע אינם רק תיקים שבהם הוא ישב כשופט תורן, אינם רק תיקים שבהם לא היה צורך לנהל דיון באולם, אינם רק תיקים שבהם הבינלאומי הוא אחד מ־14 משיבים, ואינם רק תיקים שבהם העתירה נדחתה על הסף. כל התירוצים שהוא העניק בעבר בעניין התיק האחד ההוא, לא רלוונטיים בתיקים האלה.
סדרה של הליכים משפטיים התנהלו בסוגיה הזו. ההליך המשמעותי הראשון בהם הולך אחורה עד לאפריל 2013, אז פסק בית המשפט העליון בעתירה של קובי ברמר ושורה של בעלי מכולות בתל אביב, שדרשו לסגור עסקים הפתוחים בשבת בניגוד לחוק. מול ברמר וחבריו התייצבו בהליך הזה, בין השאר, עיריית תל אביב ורשת AM:PM. שופטי העליון אשר גרוניס, מרים נאור ואליקים רובינשטיין פסקו אז, בהחלטה שעוררה עניין ציבורי גדול, שהם מקבלים את ערעורם של בעלי המכולות. השופט רובינשטיין תקף במילים קשות את עיריית תל אביב, שבחרה שלא לאכוף את החוק על החנויות שפתחו את שעריהן בשבת בניגוד לחוק וכינה את התנהלותה "ישראבלוף". מדיניות האכיפה, שכללה הטלת קנסות ונמנעה מהוצאת צווי סגירה אינה אפקטיבית, קבע בית המשפט, והחזיר את הסוגיה לעירייה, שמצדה אישרה בהמשך פתיחת עסקים בשבת בתנאים מסוימים.
"אין באפשרותה של החברה להעריך, בשלב זה, את תוצאותיו של הדיון הנוסף", נכתב באחד הדוחות שעליו חתום יניב, מעט לפני שבג"ץ קיים דיון נוסף בהרכב רחב בסוגיה הזו, "לאור האמור... אין בידי החברה להעריך את השלכותיו ו/או את השפעותיו של התיקון לחוק העזר על תוצאותיה של החברה".
לא ניכנס לשלל ההליכים שהתנהלו בהמשך, משום שהם אינם מענייננו כאן, רק נספר שכאמור, בסופו של דבר התגלגל העניין לדיון נוסף בעליון בהרכב מורחב של שבעה שופטים. בהליך הספציפי הזה לא נטלה AM:PM חלק פורמלי, אבל כאמור בדוחותיה שלה - להכרעה בו הייתה השפעה כלכלית ניכרת עליה. עד כדי כך היה ברור מה נמצא על הפרק, שהנשיאה מרים נאור פתחה את פסק הדין בהסבר שהרקע לכל ההליך הזה נעוץ באותו הליך שבו התעמתו קובי ברמר ובעלי המכולות מזה, ועיריית תל אביב, AM:PM וכמה אחרים מזה.
כמה הייתה ההחלטה הזו של בג"ץ קריטית ל־AM:PM? ובכן, ברשימת המרכולים שקיבלו היתר לפתוח בשבת לשנים 2022־2024 בעקבות פסק הדין הזה, יש בסך הכל 168 מרכולים. 33 מהם שייכים לרשת AM:PM.
באחד התיקים, שבו מי שהייתה צד להליך הפסידה 1.8 מיליון שקל לבנק הבינלאומי, חשוב היה לעמית להסביר שהתיק הסתיים בכך שהמערערת חזרה בה מהערעור בהמלצת בית המשפט. נו, וזה עושה את ההחלטה שלך לשבת בתיק הזה מוצדקת יותר? האם שופט יכול לשבת בתיק שבו הוא לא אמור לשבת, ואז לטעון שהכל בסדר כי הוא הציע לאחד הצדדים להתפשר, והמלצתו התקבלה? בתיק אחר מסביר עמית שהעותר עתר "לשנות את השיטה המוניטרית הנוהגת במדינת ישראל, ולמעשה בעולם כולו, ושהעתירה נדחתה בפסק דין קצרצר שניתן ביום שמיעת העתירה, משנקבע כי העתירה סותרת מושכלות יסוד בבנקאות ובדיני חוזים".
אז מה הטענה של השופט כאן? שהעותר הגיש עתירה מוגזמת או מטופשת, ולכן אין לו בעיה לשבת בה ולדחות אותה עוד באותו יום? האם לא נכון ששופט שיש לו ניגוד עניינים ישאיר לשופט אחר להחליט מה מטופש ומה לא? עמית טוען עוד לגבי התיק הזה, שהעתירה לא הוגשה רק נגד הבנק הבינלאומי, אלא נגד עשרה בנקים בישראל. זו טענה שחוזרת אצלו גם ביחס לתיקים אחרים. ואני מודה שאני לא מבין אותה.
התרעות פיקוד העורף