ראשי המוסד קיימו ומקיימים לעיתים קרובות פגישות בדרג הבכיר ביותר, במיוחד עם ראשי מדינה "בעייתיים" מדי למפגש גלוי עם ראש ממשלת ישראל, מה עוד שזלנסקי דרש במפגיע פגישה בקייב, עד שהסכים, בינתיים, למפגש אקס־טריטוריאלי בבנין האו"ם בניו יורק.
כך, לפי מקורות זרים, נועד ראש המוסד בעמאן עם ראש הממשלה הבעייתי של לוב, עבד אל־חמיד דבייבה, לפני שהשר כהן רץ לספר לחבר'ה על פגישתו עם שרת החוץ שלו וההמשך ידוע.
למילה "מוסד" השפעה מאגית על גורמים בעימות ברחבי העולם, ובמזרח אירופה במיוחד. כשסבבתי בין מחנות הצבא במלחמת קרים הראשונה, והמהירה, בין רוסיה ואוקראינה, קיבלו אותי זקיפים ומפקדים, בשאלה מלאת התקווה אם אני מהמוסד. אבל המוסד כפוף, עדיין, למדינה. פרט לסיוע ההומניטרי הבטיח נתניהו לזלנסקי גם סיוע בפירוק מוקשים, בלי לפרק את המוקש המביך של אי־נוכחותו בקייב.
על מערכות הגנה אווירית שנדרשו במפגיע מתחילת המלחמה לא נאמר דבר. אולי נמצאה דרך עוקפת, אבל גם גרמניה לא מתלהבת לשמש "אשת קש". שר ההגנה לשעבר אולג רזניקוב הצליח להרגיז אפילו את עמיתו הפלגמטי והנדיב בלונדון וכמה מסגניו, שכבר שילמו בראשם על קצב בלתי מספק, לטעמו של זלנסקי, בהצטיידות ובמתקפת הנגד. מטעם נתניהו דיווחו אתמול על "פגישה ידידותית" בין שני האישים. זלנסקי הסכים לומר שהייתה "טובה". לא דווח אם השניים נפלו זה לזרועות זה, כשנשארו לרבע שעה בארבע עיניים.
חיבוק טוב למצלמות הרגע, שאינו יכול להחליף את ה"פוטו אופ", החיוני היום לכל מנהיג המכבד את עצמו, של דמוקרטיה מערבית עם זלנסקי בקייב. ובשוק ההחלפות הדיפלומטי תמונת חיבוק בקייב שווה לפחות חמישה חיבוקים באו"ם. אולי נתניהו וזלנסקי יוכלו להתפשר, לפי הצעת האחרון, על "פוטו אופ" עם חיבוק באומן.
התרעות פיקוד העורף