לאן נעלמו שרי הממשלה? למרות שהם לא מתגוררים ביישובי עוטף עזה, וגם לא ביישובים שסמוכים לגדר בצפון, נראה שהם עדיין שוהים במקלטים ומעדיפים להימנע מראיונות עיתונאיים. רק שרים בודדים העזו להגיע לבתי החולים על מנת להצטלם בחברת פצועים, אלא שהם גורשו משם לפני שעלו למחלקות שבהן מאושפזים הפצועים.
הפוליטיקאים, שנוהגים לשלוח את עוזריהם למערכות החדשות כדי לשכנע את העורכים שיש להם מה לומר, בוחרים הפעם לשתוק. זה קורה משום שמרבית השרים אינם חברי הקבינט הביטחוני, הם ממודרים ולא מקבלים יותר מידע מזה שמקבל הציבור. רבים משרי הממשלה בוחרים לא להיות שותפים לכישלון, ונמנעים מהצורך להשיב לשאלה אם הם אחראים למחדל החמור, שנשאלת בכל ראיון. יש לא מעט שרים שלא מעוניינים לקחת אחריות למהלכים שלא היו שותפים להם ולא נעשו על דעתם, ומעדיפים שלא להופיע בציבור.
אני מתקשה להאמין שזו הסיבה שבגללה שרי הממשלה אינם משתתפים בהלוויות או שהם חוששים שיגורשו מבתי העלמין. השרים הסבירו שהם נוהגים על פי הנחיית גורמי הביטחון, ובהם שב"כ, ולכן הם נמנעים מלהגיע לאזור עוטף עזה. למזכירות הממשלה היה נימוק אחר. היא מסתמכת על החלטת ממשלה 2396 משנת 2017 שקבעה שהנוהל של שליחת שרים להשתתף בכל הלוויה אינו חל במלחמה.
מדובר בתגובה עלובה, עזת מצח, וראוי היה שלא הייתה נאמרת. אם הממשלה הייתה נוהגת ברגישות, היא הייתה משנה את הנוהל בהצבעה טלפונית.
מזכירות הממשלה הציעה לכל אחד ואחת משרי הממשלה שנודע לו על הלוויה של חייל שנמצאת באזור שאין בו מגבלה של התקהלות, להשתתף בה. לא ידוע לי על שרים שנענו להצעה והשתתפו בהלוויות. אשר להלוויות אזרחים, מזכירות הממשלה הודיעה שהיא שולחת שרים בהתאם לרשימות שמתקבלות ממשרד הפנים, לבד מהלוויות שמתקיימות באזורים שבהם אסורה התקהלות של יותר מ־15 איש על מנת שלא לתפוס את מקומו של מי מבני המשפחה הקרובים. נכון להניח שיש מי שאינם רוצים לחשוף את שרי הממשלה לזעמו של הציבור.
התרעות פיקוד העורף