אין טעם לחזור על רשימת הסכנות שהעסקה מעמידה בפני צה"ל, בפני שאר החטופים שנשארים בידי המחבלים, בפני ישראל כולה: העסקה מסכנת את החיילים שיושבתו בעורף האויב, בלב הרצועה. היא תעניק לחמאס שורה של מתנות יקרות הערך: התארגנות מחודשת, שיקום הקשר האבוד בין יחידות הטרור, שבירת המצור ... וזוהי רשימה חלקית בלבד.
ואחרי כל הנאמר והידוע: לא נולד פוליטיקאי אחד שמוכן לקום ולהכריז כי הוא מפקיר את הילדים והאמהות כי זה מה שנכון לעשות לטובת הניצחון הצבאי. גם איתמר בן גביר וכן בצלאל סמוטריץ' יודעים זאת, לכן התנגדו עקרונית, אך לא איימו ולו לרגע בנשק האמיתי והיחיד - התפטרות מהממשלה ומהקואליציה. הם התנגדו מתוך ידיעה ברורה כי גם בלעדיהם לעסקה מובטח רוב ברזל.
כל אחד מאלה שהצביעו בעד ישלמו מחיר פוליטי והם מודעים לכך. גם הדילמה האנושית לא הייתה קלה. ועדיין: העסקה האכזרית הייתה אירוע בלתי נמנע. האויב ידע זאת היטב ודרישותיו במסגרת העסקה משקפות בדיוק את כוונותיו להמשך.
המדינה תחדול מלנשום למספר ימים. אולי לחמישה ואולי ליותר מחמישה. השמחה לא תהיה כאן, כמו שהיא שררה בארץ בעסקת שליט. אך אחת מהאבנים בהחלט תרד מהלב. אירוע נדיר בתקופה השחורה, מלאת האבנים ונטולת החיוכים שבה אנחנו חיים.
התרעות פיקוד העורף