מתמקדים באספקט הפסיכולוגי: כך מתמודדת התקשורת הצרפתית עם המלחמה

העיתונאים והפרשנים בצרפת מתקשים "למסגר" את המלחמה בעזה, ולכן הם מעדיפים להתרכז בסוגיה שקרובה ללבם - מצבם הנפשי של החטופים

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
פעילות הצנחנים בעזה, דובר צה"ל | צילום: דובר צה"ל

אחד מתפקידיו של עיתונאי ישראלי בחו"ל במהלך אירוע דרמטי שמתרחש בארץ, כמו מלחמה או בחירות, הוא גם להיות מוזמן על ידי אמצעי התקשורת המקומיים כדי להסביר ולהוסיף מידע שחסר לעיתונאים המקומיים, או להשתתף בדיון עם פרשנים או מחווי דעה. בצרפת, אגב, זה לא מובן מאליו.

בדרך כלל, סבורים באמצעי התקשורת כאן כי העיתונאים המקומיים והמומחים למיניהם יודעים ומבינים הכל על כל העולם. זאת בניגוד לעיתונאים זרים, שהם, בהכרח, נחותים יותר או לפחות שונים קיצונית מבחינה תרבותית, במיוחד תרבות הוויכוח, בעלי תפיסות משונות של המקצוע אינם יודעים מה עניין את הקהל הצרפתי, ומעל הכל - הם לא אובייקטיבים...

הפעם, יש להודות, הכללים האלה נשברו מהר, עד כדי כך היה מה שהתרחש מסמר שיער, חסר תקדים ובלתי נתפס, שזה הצריך הסברים לעורכים, לכתבים ולשליחים הצרפתים (והאירופים) הנואשים. ההזמנות לעיתונאים הזרים החלו לזרום, לא תמיד בנדיבות, כשהפרשנים הקבועים נלחמים על מקומם ומשתדלים לשמור לעצמם את חלונות הזמן הטובים.

יש שמצאו פתרונות קלים לכאורה. כמו הרשת שלא אנקוב בשמה, שהקדישה חודשים ארוכים את מיטב שידוריה למלחמה באוקראינה, ושפשוט הטילה על כל המומחים הקבועים למלחמה זו להחליף טקסטים ולעסוק במלחמה שלנו. זה היה די מדהים - אותם פנלים, אותם משתתפים, רק שרוסיה ואוקראינה הוחלפו בישראל וחמאס (או הפלסטינית). דוגמה נהדרת ל"מִסגור" שלתוכו מכניסים אירוע חדש ולא מוכר, כדי לעסוק בו בכלי הניתוח הישנים שכבר שימשו לא פעם בעבר - בלי כל סטריליזציה.

כנהוג כאן, ולא רק כאן, צריך היה מהר מאד לנקוט עמדה לצד זה או אחר. מעשי הזוועה של חמאס יצרו קושי רציני. קשה היה להציג את הקלישאה של הקולוניאליסט הישראלי האכזר והכובש מול הקורבן הפלסטיני המדוכא. כאן היה מקום לתת במה מסוימת לכתבים הישראלים, כדי שהדברים יבואו מפיהם - ושניתן יהיה אחר כך להטיל את כל האשמה עליהם.

העברת המלחמה לשטח עזה הביאה, כמובן, אנחת רווחה לתקשורת הלחוצה. שוב אפשר היה לחזור לסטראוטיפים המוכרים של ישראל מול עזה ופלסטין. ומה יכול כתב ישראלי לעשות גם מול ביקורת שבימים כתיקונם אינה מופרכת? ולשאלת האובייקטיביות - מה אענה למראיינת ששואלת אם ישראל סגרה את האינטרנט ברצועה כדי שלא תהיה עדות לפשעיה? שאולי מוטב להלביש לחיילי צה"ל מצלמות גו פרו על ראשם, כמו רוצחי החמאס שהתגאו במעשיהם והנציחו אותם?

לבסוף, נמצא הנושא שהצרפתים חושבים, אולי בצדק, שהם מבינים בו יותר מאחרים - הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה. ניתוח מעמיק של מצבם הנפשי של החטופים שיצאו מכלאם, ומה שצריך לעשות, החזירו את הצבע ללחיי הפרשנות הצרפתית. התקשורת המקומית מתחילה לצאת מהטראומה.

תגיות:
צרפת
/
חטופים
/
עמנואל מקרון
/
מלחמת חרבות ברזל
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף