אנחנו צריכים להתרגל מחדש לשפה של הגבורה, וזה קשה | מאיר עוזיאל

האם הוא, שנפטר בשנה שבה הופתענו במלחמת יום הכיפורים, אותה שנת 1973 המקוללת, ידע לאן יוביל שוב “היסח דעתנו המבודרת"?

אולי שלונסקי, שנפטר בשנה שבה הופתענו במלחמת יום הכיפורים, אותה שנת 1973 המקוללת, ידע, בלי שהוא ידע שהוא יודע, לאן יוביל אותנו “היסח דעתנו המבודרת".

נעמה אחת שאלה: “ממתי יש כל כך הרבה מורות חיילות עם השם שלנו?".

מישהי שאלה: “ירוקות או כחולות?".

מישהי ביקשה: “כל הנעמות להתפקד, בואו נעזור לו".

אהבתי במיוחד את מה שכתבה בר: “איזה עם של מתיקותתתתת, אני אוהבת אתכםםםםםם".

ומישהי תהתה: “למה בנים כאלה סתומים ולא מבקשים, כשהם מבינים שזה ברור מאליו אחרי שיחות כאלה?".

הוויכוחים בין בני אדם מבוססים על כך שכל אחד שונא את נימת ההתנשאות של השני, אבל גם הוא רוצה להתנשא.

יותר מאשר אדם מתעצבן שמתנשאים עליו, הוא רוצה להתנשא על מישהו אחר.

שמעתי בסרט ערבי נחמד מישהו מבני העמים במדינות שסביבנו מספר שיש אמרה כזו בערבית:

“אם אין לך אויבים, אתה לא יודע מה זה עונג".

כמו האנדרטה ביד מרדכי, כמו האנדרטה בנגבה. כמו האנדרטה ב"יד ושם", שתאומה שלה נמצאת בוורשה. לא כמו האנדרטה של יגאל תומרקין בכיכר רבין בתל אביב, שהיא אנדרטה לזכר תומרקין ולא אנדרטה לזכר השואה (זו הייתה הכוונה המקורית של הקמת האנדרטה הזאת, אם לא ידעתם, ואכן, איש לא יודע שזו אנדרטה לזכר השואה כשהוא עומד מולה אם אין לו פתק שמסביר שזו הייתה הכוונה של האנדרטה).

לא אנדרטה לאומן, לא אנדרטה לזרם האומנותי החולף של התקופה כפי שהוא מגיע במגזין “ארט טודיי" מחו"ל.

זויה צ'רקסקי עשתה מיד בתחילת ימי המלחמה סדרה של ציורים. אולי היא תעשה את האנדרטה?

אולי טוב, אולי לא טוב, כי זויה ציירה את הזוועה, ואילו האנדרטה צריכה לבטא את הגבורה. גם את הגבורה. מתוך הציירים שראיתי את יצירותיהם, אכן היו כאלה שביטאו את הגבורה בציורים שלהם, במיוחד האיור “רבש"צ" של אור יוגב, שמתאר רבש"צית עם נשק ביד. מדובר בענבל ליברמן, הרבש"צית של קיבוץ ניר עם שבגבורתה הצילה חיים בקיבוץ. ככל שאני יודע, אופיר בגון, הצייר המוכשר של המדור הזה, לא מפסל אנדרטאות. אם כן - זו בוודאי תהיה האנדרטה שאוהב.

זו בעיה: אנחנו צריכים להתרגל מחדש לשפה של הגבורה. זה קשה. אין לנו מילים של גבורה, ואין לנו צורות של גבורה.

נצטרך למצוא. נכון, זכר הזוועה כאן כדי להישאר, אבל גם הגבורה כאן פתאום כדי להישאר, עם דור הלוחמים הצעיר שהתגלה אלינו ממקום שלא ידענו שהוא מסתתר בו.

כל הנסיכים נמצאים עכשיו עם נשק בתוך השלולית המזוהמת, כדי לנקות אותה, ולעשות אותה ראויה לחיים.

למרבה הפלא יש לצדם שם לא מעט נסיכות עם נשק, והנשק שעליהן הוא התכשיט היפה ביותר שהיה אי־פעם לנסיכה.