יו"ר 'עוצמה יהודית' איתמר בן גביר סיפק לנתניהו סיבות לדאגה. לאחר ביקורת חריפה שהשר לביטחון לאומי מתח על מדיניות הקבינט לגבי עזה (פתיחת המעבר כרם שלום ללא דיון בקבינט בתור דוגמה טרייה ובולטת), בסביבתו מבהירים כי מבחינת בן גביר ראש הממשלה צריך לבחור: או גנץ או בן גביר, כאשר הכוונה היא למדיניות הממשלה: "בלתי אפשרי להמשיך בהתנהלות הזאת, כאשר מכריזים על מיטוט החמאס ובמקביל מכניסים סיוע הומניטרי לעזה, 200 משאיות ביום".
במצב פוליטי זה יו"ר הציונות הדתית אמנם חייב להיות מיליטנטי ולהחריף את השיח, אך בפועל לא הוא המקור המרכזי לדאגה של ראש הממשלה. הדבר האחרון שרוצה ראש מפלגה הנמצאת מתחת לאחוז החסימה הוא הקדמת הבחירות. בעוד שסמוטריץ' נלחם על המנדטים שאותם הוא מאבד בסקרים שבוע אחרי שבוע, איתמר בן גביר נלחם על שמונה מנדטים שאותם הוא מקבל בסקרים, בזכות עמדתו העיקשת והתנגדותו להקלות לעזה. בשונה מסמוטריץ, בן גביר מוכן לצעדים פוליטיים מרחיקי הלכת, קרי - למימוש איומי הפרישה. הקהל של הציונות הדתית לא מעוניין בפרישה מהקואליציה, הבייס של סמוטריץ' מוכן לתמוך במנהיגו ויעדיף שסמוטריץ' ימשיך להילחם ולהשפיע מבפנים.
לעומתם, מצביעי בן גביר, לפחות חלק ניכר מהם, לא רואים בחברות בממשלה ערך עליון. הם לגמרי יבינו את בן גביר אם יפרוש על רקע התנגדותו למדיניות הממשלה הרופסת, לתפיסתו. לבנימין נתניהו כדאי מאוד לקחת ברצינות את הזהרות בן גביר. פרישה מהממשלה, בלי הפלתה, היא התוכנית המאוד ריאלית מבחינת עוצמה יהודית. אם עמדתו לא תתקבל שוב ושוב, מאוד יתכן שהשר לביטחון לאומי יעדיף להיפרד מהתפקיד, בלי להצביע על הקדמת הבחירות. את התפקיד בן גביר אולי יפסיד, אך בהחלט ירוויח חופש פעולה, תמיכת תומכיו וכנראה גם אותם מנדטים שהסקרים מבטיחים לו.
לאחר ששר הביטחון חשף את לוחות הזמנים של הלחימה, כאשר השלב הנרחב צפוי להסתיים בסוף ינואר, גם הלו"ז הפוליטי התחיל להתבהר. בסבירות גבוהה יחד עם סיום הלחימה בעצימות גבוהה, גם השותפות בין גנץ ונתניהו תגיע לסיומה. על פי מספר גורמים במערכת הפוליטית, בזמן האחרון נעשים בדיקות שקטות בקרב חברי הליכוד הנחשבים ל"ממורמרים" ו"מתנדנדים" על מנת לגבש קבוצה שלארבעה-חמישה ח"כים שתתמוך בהקדמת הבחירות. הסיכוי לעריקה של חברי הליכוד עדיין אינו גבוה, אך עצם המגעים מצביע על המהלכים התת-קרקעיים שהולכים ומתרחבים במערכת הפוליטית. לראש הממשלה נתניהו כדאי לדאוג כבר היום ליום שאחרי גנץ, כדי שיום שאחרי הלחימה האקטיבית לא יהפוך ליום שאחרי הקואליציה.