עשרות אלפי הישראלים שחייהם נהרסו מרחפים סביבנו כל הזמן. קולם נסדק כשהם מדברים אלינו מהרדיו, מבטם יוקד לעברנו מהפוסטרים ברחבי העיר. הם חוזרים על שברי משפטים ששוברים את לבנו 100 פעמים ביום: הכי חשוב זה העזרה לאחר. חשוב להיות יותר טובים, לעשות טוב. האחדות זה הדבר היחיד שמחזיק אותנו, תשמרו עליה. זה מה שמבקשים כל הפצועים, כל האלמנות הטריות, כל המשפחות השכולות. גם הם שייכים לכולנו.
וגם החטופים האומללים, שתכף סוגרים שלושה חודשים בעזה.
הקמפיינים הרגילים מהעבר בכל מקרה לא יעזרו, גם לא לגבי בג"צ, לאחר שרובנו הבנו בדרך הקשה שבהנהגה יושבים יותר מדי אנשים לא ראויים. אין טעם להכביר על זה מילים. אין מה להתווכח על זה עם מי שחושב אחרת, ומן הסתם יש כאלה שחושבים אחרת. זכותם. אבל זכותנו לא להיכנס איתם לוויכוח. הלקח של 7 באוקטובר הוא שאסור להיגרר להתעסקות הזו. הרוח שצריכה להוביל אותנו ב־2024 היא רוח של הקמה, חשיבה חיובית, פתרונות מבריקים, ועזרה לישראלים אחרים בלי לצפות לשום דבר בתמורה. חוסר התייחסות לפוליטיקה יהיה הפוליטיקה הכי טובה.
השיח שמבקר, מאשים ומתמקד רק במה שלא בסדר ובמי ששגה, לא עושה טוב למדינה. הדרך להשאיר אותו בשוליים היא להתעלם ממנו ולהתעסק רק בתוכניות קדימה ובמי שכן ראוי להנהיג או לקחת על עצמו פרויקט מסוים, כי יש לו קבלות.
לפני סוף השנה האזרחית, ברור שמה שהיה לפני 7 באוקטובר הוא לא מה שיהיה. אנחנו צריכים להתקדם לא מתוך הדרה או הוקעה, ובטח שלא מתוך סנטימנט של ״דווקא״, אלא מתוך מטרה להגיע להסכמות חוצות מגזרים. לא כולם יהיו מרוצים, אבל אם 75% יסכימו, נדע שיש הסכמות רחבות. שאפשר להתקדם.
זו אולי קלישאה, אבל זה באמת לא הזמן לחפש אשמים. האשמים ידועים. חלקם פישלו כי הם אנושיים, חלקם מלכתחילה לא היו ראויים. כשכבר ברור שהממשל האמריקאי הציל אותנו, ושבלעדיו היינו בחזית אחרת לגמרי בצפון ועם פגיעות הרבה יותר קשות בעורף, זה לא הזמן להתעכב על האשמים. זה זמן להבין שלמי שמברבר נגד האמריקאים אין מקום בהנהגה שלנו. יש מקום למי שמבין איך לעשות איתם עסקים.
אם נרצה ואם לא, מתחילה שנה עם הרבה התמודדויות. אז כן, יחד ננצח ויחד נשרוד. אבל הרוח שתגבר על הריסות השנה החולפת ותיקח אותנו למקום חדש ומשגשג, היא רוח של עשייה מתוך סולידריות.
התרעות פיקוד העורף