מכאן נבע גם הוויכוח ארוך השנים והדם הרע בין שתי הדמויות המיתיות של הסוגיה: זמיר וראש אמ"ן אלי זעירא. גם 40 שנים אחרי המחדל שהוביל להפתעה הנוראה בפתיחת מלחמת יום כיפור, האיבה לא שככה. בעימות מתוקשר בכנס שנערך ב-2013 במכון למחקרי ביטחון לאומי התעמתו זמיר וזעירא. זמיר האשים בדבריו את אגף המודיעין ואת האיש שעמד בראשו, תוך שסירב לנקוב בשמו המפורש של זעירא שישב מולו. "אם העברת מידע ישירות לראש הממשלה, נחשבת מרגל", טען כעדות למרכזיות המוחלטת שהייתה אז אמ"ן, "ידיעות בעלות ערך ממדרגה ראשונה שהגיעו לאמ"ן לא הועברו לקברניטים".
הכישלון של 1973 הוביל לחשבון נפש וליכולת של מקבלי ההחלטות לקבל ולשמוע מגוון דעות כאשר נדרשו לנסח תמונת מודיעין. המסקנות הללו היו אמורות לבוא לידי ביטוי במניעת הכשלון של אוקטובר האחרון. לצערנו, גם בעימות ב-2013 אמר זמיר ש"חלק מהבעיות שראינו ביום ביום כיפור לא תוקנו. צה"ל לא יודע להפיק לקחים".
בנושא של רצועת עזה יש למוסד משמעות, בטח בנושאים שקשורים ליחסי חוץ ולממשקים של בכירי חמאס מול איראן, חיזבאללה ויתר חברי "ציר ההתנגדות" העוין לישראל. עם זאת, בנוגע לנעשה ברצועה מבחינת מודיעין שני הגופים הדומינטיים ביותר הם אמ"ן ושב"כ. בנקודה זו, לעומת המציאות שלאחר מלחמת יום הכיפורים, נראה שבשנים האחרונות מול עזה לא נוצר השיח המפרה בין ארגוני המודיעין השונים. כך, גם אמ"ן וגם שב"כ היו שרויים תחת קונספציה אחת, שבדיעבד בעיקר לא הבינה את עומק הפער והיחלשות גורם המודיעין האנושי ברצועת עזה.
התרעות פיקוד העורף