יש משום מה צורך בארץ ישראליות, בציונות, לא חשוב מאיזו עדה אתה (וזה לא רק פולנים, בהבטחה), או לאיזה חבל ארץ אתה משתייך- צורך לחוות דעה, מנומקת ככל שתהיה, בלי שנשאלת בכלל. הסטטיסטיקה עובדת ככה: ככל שאתה פחות מכיר את האדם מולך, - באותו אופן אתה מרשה לעצמך לחוות דעה על מראהו.
כשעבדתי כמדריכת חדר כושר, באחד מהמקומות הנחשבים בצפון תל אביב, מתאמנים חשו עצמם כסטיילסטים, רופאים לעת מצוא, או דיאטנים בהתהוות, והחליטו שזה ממש לגיטימי להעיר על מראי, אם יש בו כמה גרם יותר או פחות ואיזה סוג טייץ מחטב את ישבני בצורה מקסימלית. אלה שהגדילו לעשות והביכו- גם בחנו בצורה מטרידה וסוטה וזכו להתעלמות מוחלטת.
מאז עברו מספר שנים, התחשלתי באופנים מסיימים, אבל משהו ביכולת לענות את התשובה הכי שנונה שלי, תוך רצון מצד אחד להתגונן ומצד שני לשדר קוליות ועסקים כרגיל- עדיין לא היה שלם לגמרי. לכן גם בתקופות בהן הייתי בהריון, ניסיתי לגייס את מיטב האדישות המתגבשת. גם כעת, בהיותי בחודש תשיעי, אני מתרגלת נשימות ארוכות כששואלים אותי "מתי העוגה יוצאת מהתנור",
"האם אני לא רוצה ללדת" ומה נסגר איתי באופן כללי. המגדילים לעשות הם אלה המחמיאים על דרך השלילה "דווקא לא עלית הרבה" ( לא הבנתי את ה"דווקא" מתחברת מבחינה תחבירית), ויש את המדקדקים, המציינים באילו אזורים יש יותר שומן או פחות. ( מודה על המדידה, מה הייתי עושה בלעדיכם באמת)
הערות נוספות בארסנל הוא איזה בגד מומלץ בשבוע הנקוב, מה מידת החזייה הרצויה שאלבש ובאיזה איפור כדאי להשתמש בגלל הפיגמנטציה כמובן. כלל האצבע הוא כאמור, שאין כלל אצבע. בגדול.
אני תמיד מציעה קודם להסתכל במראה, או לעשות סלפי קטן, אם אין בבואה בנמצא. החדירה למרחב הפרטי, היא פשוטה כמשמעה חדירה. היא לא נעימה, לא רצויה וגורמת לאי נעימות, בעיקר לצד המעיר, אגב. המילים של כולנו, בטח בימים אלו, מלאות כוח. אנא, השתמשו בהן בתבונה. ואם אין ברירה, אז אפשר פשוט מילה טובה
התרעות פיקוד העורף