כל כך כואב וקשה הבוקר הזה, וכל כך עצוב. על אחינו גיבורי התהילה. על המשפחות, ההורים, הרעיות והילדים, על החברות והחברים שהשכול החשיך הבוקר על מפתן ביתן ולא ימוש ממנו לעולם.
על הפצועים. על המפקדים והלוחמים שחוו וקצרה ידם מלהושיע והם ממשיכים בשעות הללו בלחימה עיקשת מעל ומתחת לקרקע בקור ובגשם. ולנו אין כל ברירה אלא לקבור את מיתנו, לחבק את המשפחות, לתמוך את הפצועים לחרוק שיניים, לגלות חוסן ולכידות, להפיק לקחים ולהמשיך במשימה.
המשימה איננה רק של צה״ל ולוחמיו. הם אינם יכולים לבדם. היא גם שלנו. של ״הרוח הישראלית״ שחייבת לנשב בעוצמה בגבו של הצבא ובחוזקה וחוסנה של החברה. עד להכרעה, כי אין לנו אפשרות אחרת.