יום הזיכרון הבינלאומי לשואה יצוין מחר, שבת 27 בינואר, התאריך שבו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ מידי הנאצים. תאריך שיצוין זו השנה ה־18 ברציפות, ואמור להזכיר לכל העולם את רצח היהודים ומיעוטים נוספים בידי הנאצים האכזריים. לזכור ולא לשכוח את השואה, שאירעה במלחמת העולם השנייה לעם היהודי. את המיליונים שנטבחו באכזריות, ואת שורדי השואה שעברו את כל הזוועות האפשריות, המשיכו והקימו את המדינה היקרה שלנו.
אי אפשר להתנתק לרגע ממה שקורה לעם היהודי בימים אלה. מ־7 באוקטובר השחור, השנאה העולמית והאנטישמיות הגואה כלפינו, מכל שעובר על החטופים שלנו בעזה האכזרית על ידי חמאס השטני. הנאצים החדשים, כפי שכינה אותם השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו. ים של דאגות. ים של כאב.
את העולם קשה לשכנע, הוא מקובע בתפיסתו העתיקה והאנטישמית. לכן חשוב יותר מתמיד להמשיך להשקיע בקירוב בני ברית. את האויבים שלנו לא ניתן לשנות, צריך להשמיד. את עצמנו אנחנו כן יכולים לשנות - והכל מתחיל מלמעלה. "אי אפשר לדבר על שינוי בשיח הציבורי בלי שהמשכן הזה יעשה בעצמו שינוי בשיח", אמר השבוע נשיא המדינה יצחק הרצוג בכנסת, שציינה 75 שנים לכינונה. "אי אפשר לדבר על כבוד הדדי ועל אחדות בלי שהכנסת תיקח חלק מרכזי בשינוי. הדרישה של העם, של המשפחות ושל החללים חייבת לחלחל לכאן. חייבת להשתקף מכאן. חייבת להפוך לצו החקוק על קירות המשכן הזה. זו חובתנו, כלפי העם הזה, כלפי הדור הזה. להיות ראויים", המשיך.
במקום שנבחרי העם, מכל גוני הקשת הפוליטית, יובילו את הדרך לעם – זה שמשתולל ברשתות החברתיות בשפת ביבים שזולגת גם לשיח היומיומי – הם מוּבלים. כמה שיותר מתריס, כך יותר מקליק, כך פועלים בימים אלה לצערי גם בתוך התקשורת הישראלית. ראוי וחשוב לומר הכל, להעביר ביקורת – אבל יש דרך, יש סגנון, שיהיה מכובד.
החללים הגיבורים שנפלו במערכה בהחלט משקפים את הפסיפס הישראלי המרהיב – מאזורי המגורים השונים ועד למוצאם. עלינו להיות ראויים להם, בפעולותינו ובשפתנו. התקופה הנוראית הזו מוכרחה להסתיים בניצחון ובביטחון, לצד שיח מכובד בינינו. יש לנו עם אחד ומוכרחים להסתדר. האויב, הנאצים של אז ושל היום, הוא בחוץ.
לוחמת שלנו
ניקי היילי לא הייתה מוכרחה להצהיר השבוע בניו המפשייר שהיא לוחמת. העובדות מדברות בעד עצמן. התומכת הגדולה של ישראל, שגרירת ארה"ב באו"ם בעברה, מעבירה מסר לשותף לשעבר דונלד טראמפ שהיא לא פורשת מהתמודדות מולו בפריימריז הרפובליקניים. היא אומנם הפסידה השבוע בפער של 11.5%, אך בעיניה זו לא תבוסה - זה חלק מהדרך למעלה.
העובדה שטראמפ, נשיא ארה"ב לשעבר, הקדיש להיילי זמן בנאומו לטובת מכות מתחת לחגורה כגון "מתחזה", "הזויה" ובאומרו כי "היה לה לילה רע מאוד, היא נכשלה בגדול", היא מתנה בעבור היילי. עלבונות מיריבים גדולים מרימים את היריבים הקטנים יותר לרמה של שוויון פסיכולוגי מול קהל המצביעים, ולמעשה בונים מעלה את היריב הקטן יותר.
גם במערכת הפוליטית הישראלית, כמו במערכות אחרות, יש יריבים קטנים שחולמים שהגדולים יתייחסו אליהם, אפילו יעלבו בהם, משמע יתייחסו אליהם כדי לבנות את מעמדם. בא לקלל ויצא מברך. ככה העסק עובד.
היילי ככל הנראה כבר לא תתמודד ראש בראש על נשיאות ארה"ב מול ג'ו ביידן ב־5 בנובמבר, אך הדרך המרשימה שהיא עושה בקמפיין מלמדת על הבאות. היא בונה תשתית, משתפשפת, מרימה את מעמדה ויודעת שבפוליטיקה הכל מלא בשינויים ובהזדמנויות. מי שמקלל אותך ביום אחד עשוי לעשות איתך עסקים ביום אחר.
היילי היא פוליטיקאית פורצת דרך שהייתה האישה הראשונה שכיהנה כמושלת קרוליינה הדרומית, והצעירה מבין המושלים שכיהנו באותו הזמן בארה"ב. היא נשלחה בידי טראמפ – שמולו היא מתמודדת כיום – לכהן כשגרירה באו"ם. מאז אותו מינוי חשוב היא גינתה בחריפות כמה פעולות והתבטאויות של האו"ם נגד ישראל, והיא בהחלט בעלת ברית חשובה גם בימים אלה ובכלל.
עם טראמפ – ידיד ישראל שעשה לנו הרבה טוב, אך הרבה נזק לעצמו עם אותו יום שם בקפיטול – חשוב לשמר את הקשרים. הוא עוד זוכר לנתניהו את היום שבו התקשר לברך את הנשיא הנבחר ג'ו ביידן והתעלם מקיומו, אחרי התמיכה שהעניק לישראל. ואף שכרגע טראמפ מוביל בסקרים, עד נובמבר אלוהים, וגם ג'יזס, גדול.
מבט שמאלה
במהלך השבוע החלטתי שנמאס לי לסבול כשאני מביטה ימינה. אז הבטתי רק שמאלה בעל כורחי. ככה זה כשנתפס הצוואר. מאז למדתי לדבר בטלפון כשהוא מונח על הכתף השמאלית לשם שינוי, ולישון בלילה עם הפנים לכיוון השני. מהלך שהוביל אותי לגלות, אפילו בחושך, כמה פינות מאובקות חדשות שעוד אסגור איתן חשבון.
המבט שמאלה לא בלבל את מרפי, ההוא מהחוקים, שסידר לבנות שלי דווקא השבוע חוג התעמלות פתוח שבו נודבתי על ידיהן להיות ההורה שמדגים את התרגילים. המתיחות, האלמנטים, הגלגלונים ועמידות הראש איזנו את הכאב. מה אתם יודעים, איזון הוא ברכה. רק חבל שלמחרת נתפס לי הגב.