פיגוע נגד ההתנחלויות
אבל שום דבר לא יעזור לחבורת ההזויים. הנשיא האמריקאי, שספג את כפיות הטובה של המילניום, ימשיך לפעול בשיטה של ללכת עם ולהרגיש בלי. מצד אחד, ימשיך ללטף את ישראל, כי מבחינתו העם לא אשם בכל הצרה הזאת, ומצד שני - ימשיך להכות בדיפלומטיות את נתניהו ושליחיו.
חסימת חשבונות המתנחלים היא רק צעד ראשון של ביידן. רפרטואר הסנקציות שלו אינו מוגבל. סביר ששיחות הטלפון בינו לבין נתניהו יהפכו לנדירות. אפשר לשכוח מביקורים בבית הלבן. סמוטריץ' ימשיך לטעון שישראל אינה רפובליקת בננות, אך ימשיך לפעול כנגד הבנקים כאילו אנחנו כאלה.
דווקא להוריד מסים
השבוע הובא סוף־סוף תקציב 2024 לאישור הכנסת. זה לא סוד שהתקציב כולל כספים קואליציוניים בסך 5.8 מיליארד שקל ומימון משרדים לענייני כלום ושום דבר. עוד לפני שמגדילים את הגירעון, שעליו נשלם בריבית דריבית, חייבים לבדוק מקורות חלופיים.
תחום גביית המסים הוא אחד התחומים שלא נעשה בהם הרבה, ושמחייב בימים קשים אלה חשיבה מחוץ לקופסה. ואני לא מדבר על העלאת מסים, אלא דווקא על הורדת חלקם כאמצעי להגדלת הכנסות. הורדת מסים היא פעילות "אנטי־מחזורית" המחויבת בעתות של מצוקה כלכלית. בימים אלה נדונה יוזמת חקיקה להפחתת מס רווחי הון מ־25% ל־20%. זהו צעד מבורך, שיביא להגדלת ההכנסות ממיסוי הבורסה ולא צריך לפחד ממנו.
מקור תקציבי חשוב עוד יותר הוא כספים במאזני החברות הגדולות והקטנות שזכו לכינוי "רווחים כלואים". הם נחים כאבן שאין לה הופכין. ומדוע הם שם? כי ברגע שהמיסוי עליהם גבוה בצורה מוגזמת, אין תמריץ להוציא אותם משם. ואיך אני יודע את זה? יש לי חברה שנצברו בה כספים כבר מספר שנים. בשלב זה אני מעדיף שלא למשוך את הכסף כדיבידנד בגלל המיסוי הגבוה, שעלול להגיע ל־33%. במקום למשוך אותו ולהשתמש בו לצריכה, להחלפת מכונית או אולי לקניית דירה, אני מעדיף שינוח על משכבו בשלום. לי ולעוד עשרות אלפי בעלי חברות יש זמן וסבלנות עד לתחיית המתים, ומי שנפגעת היא הצמיחה במשק.
לין מתייחס בדבריו למחלוקת שבין שמחון, התומך בהורדת המיסוי, לבכירים באוצר המתנגדים וטוענים שמדובר בהטבה לא מוצדקת לאלפיון העליון. אבל מדובר בטיעון דמגוגי, שלא לומר קשקוש. אם המס על הדיבידנד יופחת, ניתן יהיה לגייס על פי ההערכות מקורות תקציביים נוספים של מיליארדי שקלים. הכסף שיגויס יחליף כסף אחר שאנו ניאלץ לגייס בחו"ל בריביות גבוהות, מה שממילא יגדיל את החזרי הריבית ויגדיל את הגירעון.
"שיעור המס נקבע על פי שיקולים ענייניים והצורך לאפשר למגזר העסקי לפעול על פי שיקולים רציונליים וגם להגדיל את הכנסות המדינה", הוסיף לין. "מס של 25% היה תמיד בבחינת שיעור נורמטיבי, אבל הועלה עקב המחאה החברתית של שנת 2011 ולא משיקול ענייני".
מס על חלוקת הרווחים מוטל לאחר שהחברה כבר שילמה מס חברות של 23%. בהפחתת המס תומכים לא רק שמחון, שבנושא זה אני מסכים איתו לחלוטין. גם שר האוצר סמוטריץ' תומך, וכך גם השר גדעון סער, שאינם נמנים עם חסידי האלפיון. אז חבל על כל דקה.
דירוג אשרא
אשרא היא אחת החברות הממשלתיות ששמן בלשון המעטה אינו אומר הרבה לישראלי הממוצע, אבל חשיבותן למשק יקרה מפז. עוד לפני שאסביר מדוע אני חושף בטור זה את החברה, אבהיר את אופי פעילותה.
אגב, דירקטוריון אשרא אמור היה להתפרק בגלל היעדר קוורום. רק בזכות אחריות יו"ר הדירקטוריון אביטל הוחלט - בניגוד לעמדת האוצר - לבחור מחדש זמנית את הדירקטוריון והיו"ר ולאפשר את המשך תפקודו כדי למנוע עצירת פעילות מוחלטת. ויש לכך הסבר עסקי: ביטוח האשראי מגן על היצואן או על הבנק שמעניק את האשראי מפני כשל תשלום מהלקוח מסיבה כלשהי. אשרא מאפשרת לבנקים לתת קו אשראי לעסקאות, כשהגיבוי הוא פוליסת ביטוח בערבות המדינה, המאפשרת ליצואן לקבל את התשלום מיידית.
מלחמת עזה הגדילה משמעותית את הביקוש לביטוח. ב־2023 קיבלה החברה בקשות לכיסוי ביטוחי בהיקף של 17 מיליארד שקל, ומתוכן אושרו עסקאות בהיקף של 13 מיליארד שקל (מתוכם 4.3 מיליארד שקל מפרוץ המלחמה). מרבית העסקאות היו בתחומי מים וחקלאות, תקשורת, טכנולוגיות חינוך ועסקאות ביטחוניות. על כל זה אחראים 22 עובדים בלבד באשרא. מדינות מאפריקה, שאליהן נעשה יצוא, כללו את סנגל, אנגולה, מדגסקר וחוף השנהב. עם המדינות באסיה נמנו הפיליפינים, סין ואזרבייג'ן. בשנה האחרונה הוענק כיסוי ביטוחי לשלוש מדינות חדשות: גיאנה, קמבודיה ואיי פיג'י.
דורון אביטל, המבין היטב את ההשלכות של מלחמת עזה על המגזר העסקי, מבין גם את חשיבות החברה דווקא בימים אלה, ועושה הכל כדי לסייע לתעשייה המקומית לקדם את הבקשות. "הכלכלה המקומית ויצירת מקומות עבודה הן חלק מהמאמץ הלאומי ומהחוסן החברתי הנדרש כעת", הוא אומר ומוסיף: "כל מיליארד שקל יצוא תורם ליצירת כ־2,500 מקומות עבודה. ככל שהמלחמה תימשך, חברות יחפשו שוקי יצוא חדשים, ואנחנו כאן כדי לעזור להן".
זאת ועוד: במקרה של איחוד, המוניטין שצברה אשרא בעשרות שנות פעילותה מול גופים בינלאומיים ילך לאיבוד. וחוץ מזה, הפעילות של ענבל מתמקדת בעיקר בביטוח גופים ממשלתיים, ואין לה שום ניסיון בביטוחי אשראי, כך שעלולה להיווצר כאן פגיעה בלתי הפיכה בפעילות אשרא.
אם אכן מעוניינים לשנות את מבנה הפעילות ולהעבירה לצד ג', הצעד המתבקש וההגיוני ביותר הוא הפרטה. סביר להניח שאחת מחברות הביטוח הגדולות תהיה מעוניינת לנצל את הידע המקצועי העצום שנצבר בחברה, להמשיך את פעילותה ולשלם למדינה תמורה כספית יפה. מבדיקות שערכתי מתברר שההיגיון אינו עובד במקרה זה - ועל הפרק עומדת עדיין תוכניתו של השר ברקת למזג את אשרא עם ענבל הממשלתית.
במקרה זה, הססמה שטבע ברקת, שלפיה מה שטוב לאירופה טוב לישראל, אינה עובדת מסיבה פשוטה: באירופה, הבעלות על חברות סיכוני סחר חוץ מסוגה של אשרא היא בפועל ממשלתית. לממשלות יש היכולת הפיננסית והתמריץ הלאומי לקחת על עצמן סיכוני אשראי כדי להגדיל את היקפי היצוא - ובאותה נשימה לקדם את האינטרסים הפוליטיים של המדינה.
שבת תרבות
בתשובה לשאלה איך הוא מתקבל היום על ידי נציגי משפחות החטופים וההרוגים, הוא אומר: "הצעקות נגדי בתחילת המלחמה לא הגיעו ממשפחות הנפגעים. המשפחות דווקא קיבלו אותי מאוד יפה. מי שצעקו נגדי היו אלה שחושבים שיש בעיה עם הממשלה. אני באופן אישי אומר שמשפחות החטופים נוהגות בכבוד ובאופן מעורר השראה, שאפשר רק להתפעל ממנו. הן פועלות בצורה אחראית ונחושה כדי לקדם בכל דרך את השבת החטופים, ואני מעריך אותן על כך".
"בסוף אני אומר שהדרך לעסקה טובה ולהחזרת החטופים היא המשך הלחץ בח'אן יונס וברפיח. חייבים להפעיל לחץ, כולל הומניטרי, ולצמצם את האספקה דרמטית. לצה"ל חייבת להיות בשלב זה שליטה ברצועה. לא יכול להיות שחמאס ישלוט ויחלק מזון. הגיע הזמן שיורו לצה"ל לעשות את הדברים הללו, ואני אומר את זה בכל הזדמנות. זה רע מאוד שהצבא מדלל כוחות ברצועה. את החלוקה של המזון והעזרה ההומניטרית חייבים להעביר לצבא".
התרעות פיקוד העורף