חידון טריוויה? ענו את התשובות הלא נכונות | מאיר עוזיאל

טריוויה טריוויאלית

לא משנה. ממילא התשובות הנכונות אינן העיקר. אני מתעניין בעיקר בתשובות הלא נכונות (לשאלת שם המשפחה של מיכל הקטנה הייתה גם אפשרות של השם אלחנתי). הנה דוגמה מחידון הטריוויה שפורסם לפני זמן מה בעיתוננו, ראו כיצד היא מפגינה כמה יפות הן התשובות הלא נכונות:

עוד דוגמה:

אני מניח שכאן ידעתם את התשובה מיד, אבל אולי תודו שכמוני נהניתם יותר מהתשובה "כיסנים דמויי טבעת העשויים מפסטה".

לדעתי, ליאור ליאני היקר, ושאר מחברי חידוני הטריוויה, מוכיחים את גאוניותם לא במציאת השאלות אלא בחיבור התשובות הלא נכונות להן. זו יצירתיות רבת־תנופה שקצת נחלשה בתרבות הישראלית, ומתגלה כאן במלוא חיותה.

טוב, אני הרי לא יכול לבסס את המדור שלי על טקסטים של ליאור (שדווקא חיבר לי פעם תשבץ פרטי, ולא עוד אלא בנוסף לו גם תשבץ היגיון פרטי גאוני).

האיש שחיפש ומצא

אדם אחד השתכר והלך לו ביער. כשהתברר שהוא נעדר, קרוביו החלו לדאוג ולכן נשלחו מחלצים במטרה לחפש אותו. ככה סיפרה לאחרונה ידיעה בעיתונות העולמית. טוב, קצת משעמם שם ביער, לא היה לו מה לעשות, ולכן כשהוא פגש את המחלצים הוא החליט להשתתף איתם בחיפושים.

מעשה די טבעי, אדם מסתובב לו ביער ואז פוגש קבוצה של אנשים אחרים. “מה אתם עושים?", הוא שואל, והם סיפרו לו שהם משלחת חילוץ שמחפשת נעדר. האם הוא יעמוד מנגד כאשר אחרים מחפשים גבר שנעדר? מצבו של הנעדר יכול להיות מדאיג. מסכנים אלה שמחכים לו בבית, לכן הוא החליט לעזור בחיפושים, בלי להבין שהוא הוא האדם שאותו מחפשים. אחרי שעות, כשהוא שמע שהם קוראים בשמו, הוא אמר: היי, מצאתי. זה אני. אני כאן.

כאמור זו ידיעה אמיתית שהופיעה בעיתוני העולם. המעשה התרחש בתוגרמה (שאלה טובה לטריוויה: מה פירוש תוגרמה?), אבל זה יכול היה להתרחש בכל מקום, ואני שמח שהאדם הזה מצא את עצמו, וחילץ את עצמו.

מה שמעלה בי הרהורים משמחים. טוב לגלות שאם אדם מחפש את עצמו, לפעמים הוא מוצא.

הקרנבל לא פה

כשאנחנו כאן כואבים, חטופים ונלחמים על חיינו מעל ומתחת לפני הקרקע, העולם ממשיך כרגיל. הטיקטוק מלא בצילומים מהקרנבל בברזיל. עולם כמנהגו נוהג. עולם כמנהגו רוקד.

זה קורה עכשיו, בפברואר, ומשם משוגרים עוד ועוד סרטונים של פיזוזים בסמבה במהירויות שמעבר ליכולת אנוש, ונשים שלבושות בחרוז או שניים גוברות על חוקי הטבע בשמחת ריקוד וענטוז על עקבים שאין להם סוף.

זה קורה שם, בפברואר הברזילאי הקיצי. אצלנו חורף, אבל זו לא החלוקה היחידה של העולם, של העולמות, של היקומים ושל המציאות. אני מרגיש כמעט פושע להביט בסרטונים האלה. סרטונים של אנשים רוקדים בקרנבל. אני מרגיש כמעט פושע להזכיר שיש קרנבל בעולם עכשיו.

מבוא לפילוסופיה

אני מתחיל להבין במה עוסקת הפילוסופיה: זו שאיפה של המחשבה, שאין לה כל יכולת להבין מה זאת המחשבה, להבין מה זאת המחשבה.

פינת השלולית

באירוויזיון של השלוליות מתגעגעים לגעגע שירים כמו “אל תשכחי לזכור אותי" של קובי אוז, ששר בשיר הזה, מקום ראשון במצעד הפזמונים של הצפרדעים: “אולי קוסם יעשה אותי צפרדע, ואז תיקחי אותי בתוך הכיס. כשתנשקי אותי, אני אגדל בן רגע, ונתחבק לנצח, לעולם". 