אין לאן לברוח | נתן זהבי

1. מישהו מפתיע אותי בטפיחה על השכם בזמן שאני שקוע בצפייה בשמש שעושה דרכה לאט לעבר קו המים באופק. שמש אדומה מדהימה ביופיה. מהפנטת, הים רגוע, המים צלולים. אחד משני הדייגים שעומדים קרוב אליי צועק “ישששש". קצה החכה מתעגל וסביב הדייג מתקהלים כמה סקרנים עם מצלמות שלופות, מחכים לראות מה נתפס בחכה. מאבק קצר ובקצה חוט הניילון של החכה תקוע הקרס בפיו של בורי נאה במשקל כ־200 גרם. הדייג זוכה לתשואות. איזה כיף לו.

מישהו נותן לי מכה בכתף וצועק לי באוזן “זהבי, יא משיגנער", ומוציא אותי מהשלווה והרוגע שהייתי נתון בהם. אני מביט על הצועק. לוקח לי כמה שניות לקלוט שמדובר ב"דודו כיסאות", שהיה נער צעיר בן 16 כשהגיע לחוף מציצים ועבד בהשכרת כיסאות נוח במקום ללמוד בתיכון, ונחשב בעצמו למשיגנער לא קטן. לא ראיתי אותו הרבה זמן. עשרות שנים, קרוב ל־50 שנה. הנער בן ה־16 הפך לקשיש מקריח, שמן, לבוש ברישול ונראה די מוזנח בלשון המעטה.

על השאלה מה קורה איתו, הוא עונה “החיים בזבל". במה הוא עוסק, אני שואל. “בזבל", הוא עונה. יש לו פנים מיוסרות. מהכיס בולטים גזרי עיתונים. אני מזמין אותו לשתות קפה ב"יוליה". “מה אתה אומר על האירוויזיון, שמעת את השיר?", הוא אומר. “האנטישמים רוצים לזרוק אותנו, זה לא יעזור להם, זה אחלה שיר". אני קצת מבולבל, כי האירוויזיון מעניין לי את התחת. כשאני אומר לו את זה הוא מופתע. “ראית בעיתון איזה קטע זה עם אליקו ואשתו, עוד לא התחתנו וכבר התגרשו", הוא מוציא גזיר עיתון מהכיס ומראה לי.

“ראית את הרב הזה, בן 88, עשה ילד ראשון. זה הכל דאווין, בטח זה מישהו אחר עשה", הוא שוב מכניס את היד לכיס ומוציא גזיר עיתון על אותו רב. הבנתי שהסתבכתי עם נודניק בלתי נלאה. אני מנסה להשתחרר מהצרה הזו שנפלה עליי. הוא ממשיך לשלוף קטעי עיתונות על מה אמרה סתיו קצין, מה עשו לקובי פרץ ועוד שטויות חסרות משמעות. אני חותך את השיחה איתו, משלם על שתי כוסות קפה, שולח מבט אחרון לים ומתחיל ללכת.

2. ביום שני אחר הצהריים הדלקתי את הטרנזיסטור (סוג של רדיו על בטריות שכמעט יצא משימוש) כדי לשמוע חדשות. מדובר בסוג של התמכרות שאיני יכול להיגמל ממנה. הקריין החל לקריין כשלפתע הוא הפסיק את הקריינות הרגילה והודיע לתושבים של יישובים בצפון להיכנס למרחב מוגן בגלל עשרות שיגורי רקטות וטילים לעבר אצבע הגליל והגולן. זו הייתה רשימה ארוכה של יישובים. אחרי ההודעה המשיך הקריין לקריין את החדשות ואז שוב עצר וביקש מתושבי אילת להיכנס למרחב המוגן בגלל ירי טילים לעבר העיר הדרומית. זה נשמע מטורף.

בעוד ביבי ושריו ממשיכים לאיים על חיזבאללה וחמאס, באצבע הגליל אימצו את המשפט “הממשלה מדברת קילומטרים ועושה מילימטרים, הפקירו אותנו". בנוסף לירי הטילים והרקטות שאינו נפסק, “הדוד סם", שמחזיק את מדינת ישראל עם הראש מעל המים הסוערים, מאיים שיפסיק את הסיוע הצבאי לישראל ובמבצע ענק מעביר סיוע הומניטרי בממדים שטרם היו לכיוון עזה, שמה שמתרחש בה מבחינה הומניטרית מזעזע את העולם.