ממשיכים לבכות במקום לפעול: מחשבות ומסקנות מטקס האוסקר

טקס האוסקר הבהיר לנו איפה אנחנו עומדים מבחינה תדמיתית. לא נעים להודות, אבל הנרטיב של חמאס שולט, ונתניהו הפך מנכס הסברתי לנטל הסברתי וגם: המהלך של גדעון סער היה הכל חוץ מממלכתי

לילך סיגן צילום: נתן דביר
הבמאי היהודי-בריטי ג'ונתן גלייזר קורא מתוך דף את נאום הזכייה שלו
הבמאי היהודי-בריטי ג'ונתן גלייזר קורא מתוך דף את נאום הזכייה שלו | צילום: רויטרס

כישראלים, טקס האוסקר עורר בנו בעיקר שאט נפש. בין הסלבס שענדו את סיכות ה־ceasefire המתייפייפות, לבין הנאום המנותק של ג׳ונתן גלייזר, שזכה בפרס על סרט שתיאר את חיי משפחת האס בזמן השואה, ניתן היה להבין מהי רמת הלגיטימציה שישראל מקבלת בארה"ב בלי לקרוא שום סקר או מאמר מלומד. זה לא שאף אחד מעולם לא דיבר בגנות ישראל בטקס פרסי קולנוע, ובכל זאת, יש איזושהי ציפייה שאנשים יהיו זהירים קצת יותר אחרי 7 באוקטובר.

תגיות:
בנימין נתניהו
/
אוסקר
/
הסברה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף