חצי שנה למלחמת “חרבות ברזל”. חצי שנה מאז ה־7 באוקטובר הנורא, ושוב אנו עושים דרכנו אל כפר עזה. עד שאינך מגיע אל שערי הקיבוץ, כמעט אין תחושה של “משהו” שקרה כאן. כביש הדמים 232 שוב שוקק תנועה. המרחבים העצומים סביב משנים צבעם מירוק לצהוב. קיץ בפתח, טמפרטורות עולות. אני יודע לקראת מה אני מגיע, מה אראה, מה צפוי. לא כן הנוסעת שעמי. לבה מפרפר. “למה כפר עזה לא משנה את שמו?” - הרהור ששיתפה אותי בו פתע, טרם כניסתנו.
גיהינום פסטורלי: סיור בעוטף הנטוש מעלה סימן שאלה גדול במיוחד | יוסי אחימאיר
בתחילת הנסיעה האטית בתוככי כפר עזה דומה לרגע שהכל רגיל. פאטה מורגנה. אבל לא. היופי מטעה. כאן עולה ביתר שאת שאלת המחדל הצבאי
התרעות פיקוד העורף