משהו: “תנו לנו שטח, ניתן לכם שלום". לא רק הערבים יכולים לומר זאת.
גם הרשות הפלסטינית לא מאוד מודאגת מחיי אזרחי עזה ומתנאי המחיה שלהם. לו הם היו דואגים לבני עמם, הם היו קוראים לחמאס יום־יום בהפגנות ענק להפסיק את הלחימה בישראל. הם היו קוראים לשחרר את החטופים. אנחנו תמהים לפעמים מדוע הפלסטינים הלא־מעורבים ברצועת עזה לא מתנגדים לחמאס, ואז עונים לעצמנו: הם לא יכולים, כי הם פוחדים.
אבל יש פלסטינים גם ביהודה ושומרון. מדוע הם לא מתנגדים לחמאס? מדוע הם לא מגלים אנושיות ודורשים את החזרת כל החטופים מיד? מה זה השקט הזה? מדוע שלטונות הרשות הפלסטינית לא דרשו מזמן את כניעת חמאס, למען העם הפלסטיני?
היא ניסתה מדבקה צהובה ירוקה, גם היא לא נדבקה. פנתה לתחזוקה, צלצלו לחברה שזכתה במכרז הממשלתי לאספקת מכשירי כתיבה, בדקו ואמרו: “אנחנו לא מבינים מה קורה, גם כל המדבקות הצהובות שבמחסנים שלנו לא נדבקות יותר". מדענים בדקו וקבעו: משהו תוקף את הדבק של המדבקות הצהובות בשוודיה, והן לא נדבקות.
בפנטגון, בבוקר לא עבות, קרה דבר דומה. רל"שית מטות המרכז נכנסה למשרד ופרצה בצווחות. כל הפתקים הצהובים שהיו דבוקים על המחשב נשרו. הגנרלים שהגיעו לישיבת הבוקר דנו במצב החדש. גם אצלם, התברר מהר למראה הזוועה, הדבק שבגב המדבקות הצהובות לא מדביק יותר. גם בחוגים לפסיכולוגיה באוניברסיטאות לא הצליחו להשתמש יותר במדבקות צהובות. בתי חרושת, בתי חולים, ציי תחבורה, אדריכלים, מחסני טואלטיקה, מקררי בשר, הייטקיסטים, קופאים בתיאטרון, מנכ"לים ואמרכלים של כל הענפים, כולם עמדו חסרי אונים ולא יכלו להמשיך.
“בעצם על מה הם מפגינים שם בישראל? בשביל מה הם צריכים זמבורות?", שאל טכנאי זמבורות סיני תוך כדי העבודה. “הם צריכים את הזמבורות כי הם מפגינים איתן בהפגנות נגד שימוש בזמבורות", ענה לו מנהל השיווק. “מוטב שאשקוד על ייצור זמבורות עוצמתיות יותר ולא אשאל שאלות, כי ממילא לא אבין", גמגם הטכנאי המבולבל, וצלל לתוך קרטון זמבורות המיועד למשלוח לישראל. הוא שלף משם זמבורה אקראית ועשה לה בדיקת איכות אחרונה.
הזמבורה צרחה בקול אימים. הטכנאי הסיני הדביק עליה מדבקה “עברה". הוא כבר חירש, אבל הכל בסדר, הזמבורות של המפעל שלו יוכלו לשמש בישראל בהפגנות למניעת שימוש בזמבורות. הפועל הסיני לא יבין, אף אחד לא יבין, אבל הזמבוריסטים ימשיכו להדפיס שלטי ענק “חובה להילחם נגד הזמבורות", ולצרוח “די לזמבוריזם!" בעודם נושפים ורושפים בזמבורותיהם בהפגנות נגד הזמבורות.
אני מציע לייסד את פסטיבל הסרט הגרוע. בפסטיבל יחולק כל שנה פרס הסרט הגרוע ביותר בעולם. יהיו קטגוריות: הסרט העלילתי הגרוע בעולם, הסרט הדוקומנטרי הגרוע בעולם, השחקן הגרוע בעולם ועוד. אלו יהיו טקסים שאני מבטיח לכם שאנשים יצפו בהם בחשק ובתאווה בשידורים ישירים ובחדשות תרבות בכל העולם. מה יותר מענג מאשר לראות מנחה מכריז: “והסרט הגרוע ביותר לשנה זו הוא..." ומוציא מתוך המעטפה את שם הסרט. המצלמה עוברת גם אל הפנים המכורכמות של יוצרי הסרטים הגרועים האחרים שהגיעו לגמר, אבל לא זכו בפרס. פסטיבל כזה יכול להציל כלכלה של עיר.
התרעות פיקוד העורף