1.
עוד שבוע קשה עבר על תושבי “חוטף עזה" בדרום וביישובי הצפון לאורך הגבול עם לבנון. קונצרטים של ירי טילים, פצמ"רים, כטב"מים 24 שעות ביממה. רוב התושבים נאלצו לנטוש את בתיהם ולעבור להתגורר זמנית מחוץ לטווח הסכנה, בודדים נשארו בבתיהם בקריית שמונה, מטולה, כפר גלעדי ומרגליות, תוך סיכון חייהם.

לוחמים נדרשים למבחן הסמכה: הזהירות המדהימה של צה"ל ברפיח
לאחר הפיצוץ מול מצרים: הצעד המפתיע שביצע א-סיסי

ביום שני נראתה בשדרות תמונה קשה בבית הספר המקומי. תלמידי כיתה ב' שמשפחותיהם חזרו ליישוב, שומעים התרעת "צבע אדום" בכיתה ומתחבאים מתחת לשולחנות, מבוהלים ומתפללים לבורא עולם שיצילם מפגיעת הטילים.

בצד הימני של מסך הטלוויזיה מופיעות ללא הרף האזהרות של פיקוד העורף על ירי טילים ועל חדירת כלי טיס עוינים לתחומי ישראל. מאות אלפי אזרחים בישראל הפכו פגועי נפש מהמצב המטורף, הנמשך קרוב לשמונה חודשים. כולם נוטים לשכוח שהמצב המטורף הזה היה גם לפני 7 באוקטובר השחור, היום שבו חטפה מדינת ישראל אגרוף בפנים, שהפיל אותה לקרשים והיא לא מצליחה לקום גם אחרי ספירת 10. ישראל חטפה נוקאאוט.

מנהיגינו הדגולים, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' והשר לביטחון פנים־לאומי איתמר בן גביר, לא מפסיקים לזרוק ססמאות על ניצחון מוחלט, על מיגור, מיטוט, שיטוח, חיסול, השמדה בלה בלה בלה. לא ניצחון ולא נעליים.

בני משפחות החטופים ממשיכים להיאבק למען שחרור יקיריהם החיים והמתים. מולם ניצבים, תוך שימוש באלימות פיזית ומילולית, שליחי מכונת הרעל. אנשי תקשורת מטעם מלכלכים ומטנפים עליהם. על אחדים מהם הפעילו אלימות שגרמה לפציעתם. זעקתה של האם עינב צנגאוקר קורעת לב בהפגנות, זעקה של אמא לביאה המנסה להציל את בנה מתן לפני שיהיה מאוחר.

בקצב של טפטוף אטי ואכזרי מתירים לפרסום עוד שם ועוד שם של חטופים שאינם עוד בחיים. הלב נקרע מכאב המשפחות ששמעו את הדפיקה בדלת וראו את נציגי צה"ל מגיעים לבשר להם את הבשורה המרה - יקירכם אינו בין החיים עוד.

ביום שני חוטפים נתניהו וגלנט עוד אגרוף כואב לפנים, ששוב מפיל אותם לקרשים: התובע הכללי של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג הגיש בקשה להוציא צווי מעצר נגדם בגין האשמות של הרעבת תושבים והרג מכוון של אזרחים בעזה. התובע, כרים קאן, דרש במקביל גם צווי מעצר נגד ראשי חמאס יחיא סנוואר, אסמאעיל הנייה ומוחמד דף. ישראל בהלם. עולה החשש שהשלב הבא יהיה הוצאת צווי מעצר נגד ראשי מערכת הביטחון, בהם הרמטכ"ל, קציני המטה הכללי, ראש המוסד, ראש השב"כ ועוד קבוצת אישי ציבור שדיברו ברוב טמטומם על טרנספר, השמדה המונית ועוד אמירות בסגנון הימני הפשיסטי המוכר.

יאצק “הזקן", שעובר מפרלמנט לפרלמנט, בין בתי הקפה והמסעדות בתל אביב, הצהיר בפני כל מי שרוצה לשמוע אותו שהוא הזהיר כבר לפני שנים רבות שחורבן הבית השלישי קרב, וציטט את הנביא שניבא “כי מצפון תפתח הרעה". שמיל “הימני" זורק עליו חצי עגבנייה ומקלל אותו “יא קומוניסט שמאלני, עוכר ישראל". מתפתחת כמעט קטטה. הנוכחים מפרידים.

שני הקשישים, שסכום הגילים שלהם יחד מתקרב ל־180, לא נרגעים. הם ממשיכים לשלוח קללות ונאצות זה על זה, עד שתש כוחם. חצי שעה מאוחר יותר הם ישבו לשחק שש־בש ולשתות תה עם לימון. זו דרכם של הפרלמנטים בתקופה האחרונה, כמו בכנסת בירושלים - מגדפים, מקללים, מנופפים ידיים ואחר כך יושבים יחד במזנון כאילו לא אירע דבר.

2.
ביום שני השבוע פרסם יובל בגנו ב"מעריב" מסמך מזעזע, שלא זכה להדים ולא עורר סערה, ככל הנראה כי מדובר בנכים ובקשישים ולא בכוכבי “האח הגדול" או “הכוכב הבא לאירוויזיון".

הדיווח עוסק בתחקיר של עמותת נגישות ישראל, והוא חושף את מחדל הטיפול באוכלוסיית האנשים עם מוגבלויות ותושבים ותיקים באזורי עימות. הדוח הוצג למשרדי הממשלה השונים ולא זכה להתייחסות.

לפי הדוח, רוב המיגוניות והמקלטים בשטחים הציבוריים בערים לא נגישים לאנשים עם מוגבלויות ולאזרחים ותיקים. בכפרים ובקיבוצים אין כלל נגישות למרחבים ציבוריים מוגנים. עוד עולה מהדוח כי אין מאגר מידע על אזרחים עם מוגבלויות הזקוקים לפינוי או מיגון בחירום. כמו כן, אין תוכנית מסודרת לפינוי אוכלוסיות נזקקות, אין מאגר חדרי מלון נגישים וזמינים לאזרחים עם מוגבלויות.
הלו! תתעוררו!!! למה אתם מחכים?

3.
החברה יעל דיין הלכה ללא שוב. שנים סבלה ממחלת ריאות קשה, הייתה מחוברת לבלון חמצן, נעה בעזרת כיסא גלגלים ולא הפסיקה להשמיע בפני כל מי שרצה לשמוע את דעותיה הנוקבות על המתרחש בארץ הקודש ומה שיש לה להציע כפתרון לבעיות קריטיות בנושאים פוליטיים וחברתיים.

יעל הייתה לאורך שנים ארוכות מאוימת. פעם אחת הצליח חלאה מהצד הימני של המפה לפגוע בה כששפך עליה כוס תה רותח. מדי פעם, לאורך 60 שנות היכרותי איתה, היינו מפטפטים על הא ועל דא, מחליפים חוויות וציטוטים מאיומים שספגנו. כשנתנה לי את ספרה “מנגד" (הוצאת מודן, 2014), כתבה לי הקדשה “לנתן, הרבה אהבה וידידות, ושנה טובה ושמור על עצמך. יעל".

יעל דיין הייתה אישה אמיצה, לוחמת חברתית, שנרשמו לזכותה הרבה הישגים במאבקה למען שוויון וזכויות אזרח. בתם של האישה הדגולה רות דיין והמנהיג והמצביא השנוי במחלוקת משה דיין.
יהי זכרה ברוך.

4.
לפעמים אני נתקל בשירים שלא הפכו להיטים, אבל בעיניי הם להיטים ולו רק בגלל המילים שמתארות תמונת מצב בצורה פיוטית, חכמה, מדליקה. הנה לדוגמה השיר של היוצר שלומי שבן - “תמונה משפחתית עם ראש הממשלה".

נדמה שהוא עשוי משעם
לפעמים אינך מבדיל
האם הוא אל או צל או רוח רפאים של איש רגיל
כשהוא צוחק אתה מזיע
מעל דפי החינמון
עינו שלוחה תמיד מעבר לכתפו של ההמון
אבל הוא ראש הממשלה שלך
ואתה יודע מה אומרים
עדיף ללכת עם הרוב
כשהתעקשת, זה נגמר לא טוב,
חבר
ראש ממשלה לא בוחרים

הגבירה עוד מתביישת
במה שנשבעה שלא אשמה
שני ילדיו סתומי ארשת
וגם מהם אתה תשמע
הנה הוא כבר על הבימה
היום נוטה להעריב
הוא מתחמם, היא מתאפקת כשמתכוננת לתקריב
אבל היא ראש הממשלה שלך
ואתה יודע איך אומרים
עדיף לא להפר סדרים ולהזיז הרים
רק כדי להיזכר
ראש ממשלה לא בוחרים

אתה חומק מן האישה
מתגלה בבלרוס
והוא כבר שם, מגיח מן האפלולית של כל ערוץ
הוא מדבר איתם עליך
עיניו קטנות ורועשות
כן, גם בגיהנום הוא יעשה לך בושות
אבל הוא ראש הממשלה שלך
לא משנה מה הם אומרים
כי בחדרי החדרים של השנאה שלך אל מי אתה חוזר?
ראש ממשלה לא בוחרים

אתה תראה לי דמוקרטיה
ואני אראה לך
איך בחמש דקות הפכת לגולה בארצך
זוכרת איך שהתחבקנו תחת רקיע אדמדם?
כשהאוויר נשטף בפחד והמדרגות בדם
את בכית, זה ראש הממשלה שלי
אבל היינו צעירים
וזה מזמן כבר לא כואב לי
ולרוב אני לא חושב על זה יותר
ראש ממשלה לא בוחרים

לא רואים את הסוף | נתן זהבי

כמו בכנסת בירושלים גם יאצק הזקן ושמיל הימני מגדפים, מקללים, מנופפים ידיים ואחר כך יושבים יחד במזנון # וגם: פרידה מיעל דיין והמסמך המזעזע של נגישות ישראל