מה ההבדל בין בית הדין הפלילי לבית הדין הבינלאומי? מהן הסמכויות הנתונות בידי בתי הדין? מדוע הבקשה לצווי מעצר לנתניהו וגלנט נחשבת לחריגה בכל קנה מידה – ומה יעלה בגורלם כשייצאו אל מחוץ לגבולות הארץ? מהן שתי הטעויות המשמעותיות שביצעה ישראל, וכיצד עליה לפעול כעת? מדוע התובע קארים חאן פועל במגלומניות ובחוסר תום לב? וכיצד ידידותינו בעולם יכולות להיחלץ להגנתנו? עו"ד ניצנה דרשן־לייטנר, נשיאת ארגון שורת הדין, שופכת אור על התסבוכת המשפטית שאליה נקלעה המדינה.
הליכים רבים מתנהלים בחצי השנה האחרונה בזירה הבינלאומית בהקשר של המלחמה של ישראל בעזה. ההליכים הללו הם בעיקר נגדנו. עם חלקם ישראל משתפת פעולה משיקולים מדיניים, משפטיים וצבאיים, כגון התיק שנפתח נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג לבקשת דרום אפריקה הטוענת (בתמיכה כמעט לא מוסתרת של ארגון הטרור חמאס) כי ישראל מבצעת רצח עם ברצועת עזה.
מהליכים אחרים אנחנו מעדיפים להתעלם. ועדיין, הבקשה שהגיש השבוע התובע הראשי בבית הדין הפלילי בהאג, קארים חאן, להוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט, היא חריגה בנוף, תקדימית, ובעיקר – מזעזעת. החלטתו של חאן היא שערורייה מכמה סיבות.
גם כי לראשונה מאז הקמת בית הדין הפלילי בשנת 2002 מדובר בהוצאת צו מעצר נגד מנהיג מדינה מערבית דמוקרטית ולא נגד רודן חשוך, צמא דם וחסר מעצורים. גם כי התובע החליט לקחת את הסיפור לא מאה צעדים, אלא מאה קילומטרים קדימה ולייצר סימטריה בין מנהיגי מדינת ישראל לבין מנהיגי ארגון הטרור חמאס.
החלטת התובע – אם וכאשר תקודם עד הסוף ללא שינויים בדרך לקו הגמר ותושלם באמצעות הוצאת צווי המעצר – עלולה להשליך לא רק על נתניהו ועל גלנט. אף כי רשמית ההליך הפלילי ב־ICC מתנהל נגד אישיויות ולא נגד המדינה, רדיפה פלילית בינלאומית של בכירים ישראלים עלולה להוות נקודת מפנה דרמטית ביותר עבור מדינת ישראל כולה.
חסר תקדים
לא מעט ארגונים וגופים בינלאומיים נוקטים כיום צעדים כאלה או אחרים נגד ישראל, במיוחד בתקופה של מלחמה. חשוב שנבין מדוע יש עיסוק כה נרחב דווקא בהחלטה הצפויה של ICC (בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג), ומדוע דווקא ההחלטה של בית הדין הזה היא דרמטית ובעלת השלכות מרחיקות לכת.
דרשן־לייטנר טוענת: "יש שני בתי דין בינלאומיים שקיבלו גושפנקה מאומות העולם כמי שמחליטים בנושא של ניהול מלחמות וניהול סכסוכים בין מדינות בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) נוסד בידי האו"ם ומייצג את מועצת הביטחון של האו"ם, ויש לו, למעשה, מעמד שווה למועצת הביטחון של האו"ם ומידת השפעה זהה. זאת, אף על פי שאין לו סמכות להוציא צווים אופרטיביים, אלא אך ורק חוות דעת, שיש להן משקל. הן מועברות למועצת הביטחון של האו"ם, והיא כבר יכולה על סמך זה להוציא את צווים אופרטיביים, הטלת סנקציות וכיוצא בזה".
שמתחילתו הוקם בידי יותר מ־130 מדינות (שחלקן לאט־לאט פורשות ממנו), והפעולות שהוא יכול לפתור מוגדרות מתוקף אמנת רומא. בדרך כלל מדובר בפעולות המוגדרות כ'פשעי מלחמה' או כ'פשעים נגד האנושות'".
"אני חושבת שהן לא רוצות להסתכן ולהכניס את עצמן תחת סמכותו של בית הדין. הדוגמה הטרייה היא דרום אפריקה. מועד הביקור המתוכנן מראש של פוטין בדרום אפריקה היה אחרי שהוצאו צווי מעצר נגדו. על כן דרום אפריקה התריעה על חובתה לעצור אותו אם יגיע לביקור כמתוכנן".
נשיאת ארגון שורת הדין טוענת: "תגובתו של פוטין הייתה שאם הוא ייעצר, הוא פשוט יפתח במלחמה נגד דרום אפריקה. בעקבות זאת, דרום אפריקה שקלה ברצינות לפרוש מ־ICC, כי מצד אחד, לא יכלה להסתכן במלחמה מול רוסיה, ומצד שני, היה עליה לכבד את צווי המעצר. אלא שבסופו של דבר, בהתערבותן של כמה מדינות אחרות, פוטין ויתר על ביקורו בדרום אפריקה – מה שאפשר לדרום אפריקה להישאר ב־ICC".
טעויות קריטיות
הצו שמבקש התובע קארים חאן הוא למעשה פשוט מאוד. "זה אומר", מעדכנת דרשן־לייטנר, "שאם שר הביטחון או ראש הממשלה יגיעו למדינה שהיא חברה בבית הדין, אותה מדינה תהיה חייבת להסגיר אותם לבית הדין בהאג".
בנוסף, אומרת הנשיאה: "בשביל למנוע טענות של רצח עם ופשעי מלחמה, המדינה גם מאפשרת סיוע הומניטרי. ובכל זאת במה אשמה המדינה? בשני דברים. אחד – שהיא לא מנעה מהרשות הפלסטינית להגיע בכלל לבית הדין הבינלאומי בהאג".
עוד מציינת: "אכן הם שדרגו את מעמדם ל'מדינה משקיפה' באו"ם בשנת 2012, והתובעת שנכנסה אז לתפקידה, פאטו בנסודה, אנטישמית מוצהרת, הסכימה ב־2015 לקבלם כחברים, ובשלהי כהונתה ב־2019 החליטה לפתוח בחקירת הסכסוך הישראלי־פלסטיני, תוך שהיא מקבלת סמכות מבית הדין לבצע חקירה שכזו. המנדט לחקירה ניתן ב־2014, מצוק איתן והלאה, ונושא המלחמה הנוכחית זה המשך של אותו התיק".
עוד מסבירה דרשן־לייטנר: "כבר מתחילה כהונתו, במשך חמש שנים, הוא שם את החקירה של הרש"פ על הכיריים האחוריות, על אש נמוכה. רק כשפרצה פה המלחמה, אחרי פנייתה של דרום אפריקה, החליט להגיע לביקור לא רשמי בישראל, נפגש עם משפחות החטופים – והכל בשביל ליצור אצטלה כאילו הוא עומד לטובת ישראל. כלומר, לפחות לא נגד. יכול להיות, אבל זאת רק השערה שלי".
חוק הפלישה האמריקאי
דרשן־לייטנר מעדכנת כי בידי ישראל מצויים שלושה כלים כדי להשפיע על ההחלטה הזאת. הכיוון הראשון הוא מול ארה"ב. חוק הפלישה להאג משנת 2002 חוקק במקביל להקמתו של בית הדין, במטרה להגן על ארה"ב מפניו. ארה"ב ידעה שבית הדין הוא גוף פוליטי, וחששה שאומות העולם ישתמשו באמנת רומא כנגדה.
החוק אוסר על גורמים אמריקאיים לשתף פעולה עם בית הדין, ומעניק לנשיא ארה"ב סמכות להפעיל כל כוח, לרבות כוח מזוין, בשביל להציל את חיילי ארה"ב וחיילי בני בריתה מציפורני בית המשפט הבינלאומי בהאג.
עוד אומרת עורכת הדין: "ביידן לא יעשה את הצעד הזה מיוזמתו, כך שמדינת ישראל צריכה להפעיל לחץ כדי שכשם שהוא הטיל סנקציות נגד מתנחלים, יטיל את אותן הסנקציות על התובע הראשי ועל שופטיו. בתי הנבחרים בארה"ב כבר פועלים בכיוון הזה, אבל התהליך מהיר יותר כשזה מתוקף צו נשיאותי. בנוסף, ארה"ב יכולה לפעול גם במועצת הביטחון של האו"ם בשביל לבטל את הצווים האלה".
דרשן־לייטנר מוסיפה: "הדבר השלישי שישראל יכולה לעשות אחרי שהתנהלה כבר מול התובע, זה לנצל את עקרון המשלימות. מדובר בעיקרון המעוגן באמנת רומא, האומר שבית הדין נכנס בעובי הקורה רק כשהמדינה הנחקרת אינה רוצה או אינה יכולה לחקור. ואילו במקרה שלנו ישראל רוצה ויכולה לחקור. היא הראתה כבר שאין לה בעיה לחקור – לא את שר הביטחון, לא את ראש הממשלה שלה – ואפילו להעמיד אותם לדין אם הם יימצאו חשודים בביצוע העבירות.
התרעות פיקוד העורף