בית הדין הבינלאומי בהאג דרש להחזיר את השלטון הנאצי לגרמניה, בגלל הוכחות לפגיעה באזרחים גרמנים במלחמת העולם השנייה. ידוע שפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות התקיימו נגד המשטר הנאצי בעת מלחמת העולם השנייה. כדברי בית הדין: “גרימת השמדה, גרימת הרעבה כשיטת מלחמה, כולל שלילת אספקת סיוע הומניטרית, פגיעה מכוונת באזרחים בסכסוך".
בית הדין הבינלאומי בהאג הצביע על הרעבה של האוכלוסייה הגרמנית, אי־אספקת משאיות סיוע הומניטריות לגרמניה הנאצית בעת מלחמת העולם השנייה, הפצצות ופגיעה באזרחים גרמנים, כולל ילדים, פגיעות במבנים אזרחיים בשטח הריבוני של גרמניה הנאצית בעת מלחמת העולם השנייה, אונס אזרחיות גרמניות על ידי חיילים סובייטיים בעת כיבוש גרמניה בעת מלחמת העולם השנייה ועדויות על ניצול מיני של נשים גרמניות על ידי חיילים אמריקאים תמורת פחיות שימורים וחפיסות סיגריות בעת מלחמת העולם השנייה.
נתחיל. אריאנה גרנדה. מיד לפסול. כבר שם השיר “לא נוכל להיות חברים" הוא מסר פוליטי ישראלי שמתלונן שאין לישראל חברים. תעמולה יהודית, וזה ממשיך, כל מצנזר שירים זוטר רואה מה לפסול: “אני לא רוצה להסתתר". רמז ל־7 באוקטובר, לישראלים המסתתרים מפני הרוצחים.
מיד בהתחלה השורה הזאת:“בארבעת חודשי דצמבר הקרים האחרונים". לא, לא. אם הפרוגרפסיכים פסלו שיר על המילה אוקטובר, אתם חושבים שדצמבר יעבור? פסול, פסול, פסול. נקפוץ כמה מקומות ונגיע לשיר של שיינדאון, ששמו “הסימפטום להיות אנושי" שם יפה. אבל חייבים לבדוק מה שרים שם. אולי אין מספיק אהדה לדיקטטורה רצחנית פלסטינית.
המצב חמור יותר כאשר צופים בקליפ של השיר. הזמרת בורחת שם בבעתה גדולה מפני מפלצות אדם, מנסה להתקשר לעזרה והטלפון מנותק, והכי פוליטי: יש לוח שחור ועליו כתוב בגיר באופן בולט: “כל אחד יבגוד בך". ברור שזהו מסר פוליטי שאין יותר ישראלי ויותר יהודי ממנו.
לפסול את השיר, עד שטיילור תשנה את המילים, ועד שיערכו את הקליפ עם כאפיות על הלק ג'ל.
כאילו, הסדרות והסרטים כל כך מנרמלים בגידות וריבים ודרמות. אני בתור ילדה הייתי כזה: וואו, איך בא לי סיפור אהבה שהוא כמו בטלנובלות, עם שערוריות ותככים ומריבות ואז בסוף יש סוף טוב. אשכרה רציתי אהבה עם דרמות וריבים. למה? למה זה מה שחינכו אותנו? אלה כל מערכות היחסים שראינו והערצנו כשהיינו ילדים, וזה גרוע רצח. היום אני מה זה לא במקום הזה. אני, לפחות, לא ככה בא לי לחיות".
התרעות פיקוד העורף