למי שפספס: חרמש, בן 80, הוא איש כפר עזה. בשבעה באוקטובר נרצח שם בנו, עומר. ביתו נשרף עד היסוד. הוא שרד, יחד עם רעייתו, רק בקושי. חרמש הוא אחד המייצגים הוותיקים והאותנטיים ביותר של חבל הארץ היפהפה הזה, שעומד עכשיו חרב ושרוף. הוא ייצג את העוטף גם כחבר כנסת.
לנדאו לא האמין שזה יתכן. שזה אפשרי. שזה קורה. שהתקרה לא נופלת. אבל זה יתכן וזה אפשרי וזה קורה. והתקרה לא נופלת. כבר ראינו הכל מהממשלה הזו. מהמשפחה הזו. מהכנופיה הזו. דבר כזה, עוד לא ראינו. המשך ישיר לפרסת מניעת קבלת פרס ישראל מאייל וולדמן, ששכל את בתו במסיבת הנובה, מאותה סיבה. ביקורת נגד השליט, נתניהו.
מה עובר לאנשים האלה בראש? האם הם באמת משוכנעים שהמדינה שייכת להם? שגבעת התחמושת נרשמה על שמם בטאבו? שיש הערת אזהרה לטובתם על ירושלים? על ערכי התרבות הבסיסיים ביותר? על השם הטוב שלנו?
אצל וולדמן היה לפחות פרס ישראל, משהו שהממשלה מעניקה. אצל חרמש מדובר בקריאת "יזכור" של מי שבנו נרצח, רבים מבני קהילתו נרצחו או נחטפו, בית מגוריו נשרף, הקיבוץ שלו נחרב והוא עצמו לחם על שחרור ירושלים ומשרת את הציבור עשרות שנים.
להקיא.