הצפון בוער, קריית שמונה עולה בלהבות, ערים ויישובים שלמים נטושים ומנותקים מתשתיות ומתקשורת, עשרות אלפי מפונים כבר שמונה חודשים בלי בית, נקבע מותם של עוד ארבעה חטופים בשבי חמאס ושאר החטופים עדיין נמקים בשבי.
הרעל והמדון מחלחל למטכ”ל והאלופים תוקפים את הרמטכ”ל, ישראל מדשדשת בעזה וחמאס עדיין שולט שם, יישובי העוטף עדיין מופגזים, יישובי קו התפר מאוימים, איראן מתקרבת לפצצה בצעדי ענק, והחברה הישראלית קרועה. הנשיא ביידן מאשר שנתניהו מורח, הבידוד הבינלאומי והצונמי המדיני הולך ומחריף, וכולנו עדיין מלקקים את פצעי טבח 7 באוקטובר.
ובאותו הזמן ממש, במחזה סוריאליסטי ובלתי נתפס, אותו אדם שאחראי למחדל 7 באוקטובר, לניהול המלחמה הכושלת בתולדות ישראל ולכל הרעות החולות שזה עתה מנינו, עדיין יושב על כיסאו, זחוח, ממשיך לתעתע ולשקר, מעדיף את קואליציית הכהניסטים שלו על המדינה, ואפילו לא חושב ללכת הביתה.
ישראל מתפוררת. כן, קשה להאמין, אבל ישראל מתפוררת. הארץ שעליה חלמנו אלפיים שנה, הארץ שעליה שילמנו בדם רבים וטובים, ארצם של דוד ושלמה, של החשמונאים, של בן־גוריון ובגין על סף חורבן, ואין מושיע.
מה קרה לנו, איך הגענו לימים אפלים שכאלה? היכן ישראל היפה, החזקה והצודקת? האם אין כמה צדיקים שיעמדו באומץ ויעצרו את הקריסה? היכן חברי הליכוד השפויים, חברי המפלגה שהייתה פעם לאומית ליברלית, מדוע הם לא אומרים “די!”?, מדוע הם נותנים לממשלה הרעה הזו להוריד אותנו ביגון שאולה? היכן נשיא המדינה השותק, שיתריע, שיעמוד בשער, שיעצור את הטירוף?
היכן האופוזיציה שמצייצת בזעם אך נכשלת בהקמת אלטרנטיבה שלטונית אמיתית? על כל אלה מוטלת החובה להחליף את הממשלה, אם אפשר עוד בכנסת הנוכחית, ולמנוע את התפוררותה של ישראל. על כל אלה לקום ולומר לא עוד, ולהקים ממשלת חירום אמיתית, ממשלה אחראית ושפויה שתציל את ישראל ותשקם את ההריסות, הזמן כבר אזל מזמן.
ובכל זאת גם לראות רחוק, לכוון לעסקה כוללת ולנורמליזציה עם סעודיה. בחמאס נשוב לטפל בהקדם. לא יידרש מאמץ מיוחד למצוא סיבות לכך ואז נכריע אותו לחלוטין, והממשלה החדשה שתוקם תיהנה גם מלגיטימציה בינלאומית גדולה יותר לעשות זאת. כשהייאוש עולה על גדותיו נותר לנו רק להיאחז בתקווה ש”התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך, התעוררי כי בא אורך קומי אורי".
התרעות פיקוד העורף