הכהן הגדול | נתן זהבי

1

זה היה שבוע קשה למשפחות החטופים והחללים הנמצאים בידי חמאס בעזה. כל התקוות לכך שהשעון שמונה את הימים שבהם יקיריהן נמצאים במנהרות בתת־תנאים ייעצר ושעסקה להחזרת יקיריהן תצא לפועל - נמוגו. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הצהיר שהוא מוכן לעסקה חלקית ובכך הקטין את הסיכוי של בני המשפחות לראות את יקיריהם שבים הביתה. החיים והמתים.

העיניים הדומעות והעצובות של בני המשפחות שהגיבו על דברי ראש הממשלה גרמו לכל אדם שלבו אינו לב של אבן להזיל דמעות. אמהות, אבות, סבתות וסבים, ילדים של אבות חטופים נשברו מול המצלמות אחרי שהבינו שאזלו הסיכויים ל"עסקה עכשיו", שבה יוכרז על הפסקת הלחימה והחזרת כל החטופים הביתה.

עסקה כזו הופכת לפחות ופחות ניתנת למימוש, זאת משום שנתניהו ממשיך לדבר על “ניצחון מוחלט" ועל “השמדה טוטאלית של חמאס" ואינו מציג שום פתרון ליום שאחרי. בעזרת להקת שופרות הוא מנסה להחדיר לתודעת אזרחי ישראל שהצעותיו ניתנות למימוש.

ביום שני נחרדו תושבי אשקלון מירי רקטי לעבר עירם מכיוון עזה, וגם בימים שלישי ורביעי נשמעו התרעות "צבע אדום". יישובי חוטף עזה המשיכו לחטוף, זאת למרות הדיווחים שצה"ל כותש, הורס, משמיד ומחסל. חמאס ממשיך לשלוט ולהטיל אימה ופחד. יחיא סנוואר ומוחמד דף ממשיכים בעזרת אנשיהם לנהל את הרצועה, ובאמצעות שליחיהם ממשיכים להציב תנאים למדינות המנסות לתווך בין הצדדים הנלחמים.

מדי יום ממשיכים בכלי התקשורת לפרסם ש"הותר לפרסום", והלב נקרע למראה בני המשפחות הזועקים ובוכים על הקברים הטריים. מדי יום מראים באמצעי התקשורת בעולם (לא בישראל) את תמונות ההרס והזוועה של ילדים, נשים וקשישים הנפגעים בעזה מהפגזות כוחותינו מהאוויר, מהים ומהיבשה. ההזדהות הכמעט כלל־עולמית עם ישראל ב־7 באוקטובר 2023 החלה להתהפך ככל שהזמן חלף, ותמונת המצב התהפכה.

אחרי שהיה קונצנזוס על כך שחמאס והג'יהאד ביצעו פשעי מלחמה אכזריים ומטורפים נגד כל מי שנקרה בדרכם, החל להיווצר קונצנזוס על כך שישראל מבצעת פשעי מלחמה אכזריים נגד בלתי מעורבים חפים מפשע ברצועת עזה. נתניהו עם שרי ממשלתו הבולטים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר מרחיקים בהצהרותיהם כל סיכוי להגיע להסדר סביר או סביל או הגיוני.

מהצד השני מנהיג חמאס יחיא סנוואר בעמדותיו הקיצוניות מגדיל את הפערים, ומי שנמצאים בתווך - חרדים, מודאגים, חסרי שינה ומאבדים תקווה - הם בני המשפחות האומללים שזוכים גם מהמנהיגים הישראלים ליחס שאפשר להגדירו במילים לא עדינות - מחורבן, דוחה, מגעיל ומבזה.

ישראל נמצאת בימים נוראים, ימי אימה ופחד. מאות אלפי אנשים לוקים בנפשם ואין מושיע. עשרות אלפים בצפון ועשרות אלפים בדרום הוגלו מבתיהם. הצפון בוער, ואין מספיק כוח אדם ומכשור להשתלט על האש. בתי מטולה, קריית שמונה, מרגליות ויישובים אחרים בגליל העליון והמערבי נהרסים מפגיעות ישירות של ירי טילים ופיצוצי כטב"מים, והמנהיג הגדול כוכב ערוץ 14 ממשיך לדבוק בססמה “עד הניצחון המוחלט".

2

אחרי רגע של שקט נאנח ואומר: “אם אין לאדם בריאות, אין לו כלום", ותכף מתחיל לספר על אילן, שהלך לצבא ואף פעם לא חזר, ועל שרהל'ה שלו, “שמאז יושבת בבית ולא מוכנה ללכת לשומקום כי הלך לה האור של העיניים".