אלו הם ארבעת היסודות שעליהם נשענת יכולת ההגנה על ביטחון האזרחים וקיום המדינה. חוץ מזה, ספגנו פגיעה אנושה בזהותנו כמדינה דמוקרטית־ליברלית, ואנחנו מתרחקים מהפקת לקח ממשקעי השכול. משקעים שהופכים עם חלוף הזמן לעניין יותר משפחתי־אישי ופחות לאומי, שם הם אמורים להתריע מפני מלחמות מיותרות וחללי שווא. כמו הפלונטר הגורדי המדמם כיום ומאיים להפוך את הדימום לשטף דם מסכן קיום.
הזנב המכשכש בכלב הזה, להזכירנו, הן תנועות הימין המשיחי. הנחמה היחידה בימינו היא לראות ולהבין כיצד עומד מפעל ההתנחלויות להתנגש במציאות של היום שאחרי, אפילו בממשלת הימין הנוכחית. לכאורה הנפנוף בחללי מלחמה אמור להעניק להם לגיטימציה. זה לא יקרה.
בדיוק כמו שחללי התנועה הקיבוצית אחרי מלחמת יום הכיפורים לא הושיעו את התנועה, שהפכה להיות חלק מהמחדל שהביא למפלת המחנה הדמוקרטי־ליברלי של אז. למתנחלים זה אמור לקרות אחרי המלחמה הזו. בייחוד כאשר השותפות האמיצה של בצלאל סמוטריץ' ושות' בקואליציה תהפוך אותם למשת"פים של ממשלת מחדל מושחתת, שמעדיפה כיסא וטובות הנאה על פני האינטרס הלאומי.
אכן, יש למתנחלים רקורד הצלחות מוכח בגדה עקב רפיסות כל ממשלות ישראל שכשלו בהגנה על חוקי המדינה וחוקי המלחמה הבינלאומיים. עכשיו הגיעו מלחמות ההמשך הנוכחיות בעזה ובלבנון וחשפו עד כמה הקונסטרוקציה של מפעל ההתנחלות היא שבירה ותלויה בצה"ל ובמערך פוליטי מפוקפק שאינו מתפקד, פרט לבזיזת הקופה.
החשבון הסופי מוגש כבר כיום, כאשר הצונמי הבינלאומי שנע לעבר ישראל כולל הסדר מול הפלסטינים, שישולם במטבע קשה שערכו נמדד בפינוי התנחלויות. כל ההצגות של סמוטריץ' ושות' בימים האחרונים הן לא יותר ממלחמת מאסף ופרפורי עווית נואשים. ב"ניו יורק טיימס" פורסמה הדלפה של תוכנית סמוטריץ' להשתלט על הגדה באמצעות החדרת אנשיו לצומתי הכרעות ביטחוניים. כסף קטן מול יחסי הכוחות האמיתיים.
אם סמוטריץ' רוצה להבין מה זה באמת "שינוי מגה־דרמטי", שיבקש מהגרנדמייזר שלו הערכת מצב מה יקרה אם וכאשר תעלה בעצרת האו"ם הצעה להכרה במדינה פלסטינית, והמתנחלים יוכרו (שוב) כפושעי מלחמה. הם וכל חייל שהיה שותף למלחמה בעזה. מעולם לא היינו קרובים למצב מזופת מעין זה. כמעט כמו ברמת הקרבה לפצצת הגרעין האיראנית, כמעט כמו לריסוק הדמוקרטיה בישראל, כמעט כמו היותנו מנודים בעולם. שנמשיך?
גיבור האירוע היה תא"ל (במיל') עופר וינטר, והכותרת הייתה "זמן הכרעה". טחנו שם את חומרי התוקפנות היהודית לבלילה מקפיאת דם, אבל רק אם לוקחים אותם ברצינות. מחוץ לנגמ"ש הם ירו בו־זמנית בעזה, בלבנון, בסוריה ובאיראן. בתוך הנגמ"ש ירו שם על כל מה שזז שמאלה מאלאור אזריה.
הביטחוניסטים הבכירים מימין הם בדרך כלל המוצרים הפחות מוצלחים של תהליך השיבוצים במערכת הביטחון. הבעיה היא הצעירים בדרגות הקצונה הבינונית והנמוכה שנוטפים זיעת רעלנים כהניסטית, והם הסיבה למהר ולהגיע להסדר שיחזיר את הצבא לקסרקטינים, בייחוד בימים שבהם התותחים יורים את חרון האל והמוזות האנושיות שותקות.
בכינוסים עסקו בכובד ראש בענייני לוגיסטיקה, וחלקם דיברו מדם לבם על ההבטחה האלוקית. כיאה לטיפוסים מעשיים, הכנסים דמו יותר לכינוס איזו עמותה אקולוגית למחזור אשפה בפתח תקווה ובחדרה מאשר לפסיכים מאותגרי מציאות. האמת, עד היום זה הצליח לממזרים האלה, הלך להם איזה קלף קוסמי או אלוקי. לא עוד. וזו גם תהיה הפעם האחרונה שבה הם מצליחים לגלח מיליארדים לטובת ההתנחלויות, כשהאזרחים סופרים חור נוסף בחגורה המתהדקת.
התרעות פיקוד העורף