ראו כמה עוול וגזל הספיקו "מנהיגינו" ביממה אחת מקרית | אבי בניהו

בנוסף, שר הביטחון אישר לצה"ל להוציא צווי גיוס לחרדים כפי שהורה בג"ץ, והראשון לציון יצחק יוסף קרא בהלווייתו של הרב יהודה דרעי ז"ל "להעביר ממשלת זדון מן הארץ ולמנוע גיוס חרדים". באותה השעה הודיע משרד הביטחון כי כמות הפצועים במלחמה תגיע בסוף השנה ל־14 אלף.

ואיתמר בן גביר, שרוצה להיכנס לקבינט המלחמה, טרפד את "חוק הרבנים" של ש"ס, ואריה דרעי הגיב בחומרה ואיים להפיל את הממשלה. כעבור 24 שעות כולם חזרו בשלום לכיסא שלהם, אל קואליציית "הבופה הפתוח", שאין לדעת מתי ייסגר ובינתיים ניתן לקחת ממנו באופן חופשי.

באותן 24 שעות קברו שלושה ילדים תמימים בקיבוץ אורטל את הוריהם, שנהרגו בתקיפת חיזבאללה בגולן, ועוד חיוך של לוחם מגלן שנפל בעזה קפא לעד; ובאותה השעה צייץ ח"כ שמחה רוטמן, שחזר להניע את ההפיכה המשטרית, בחשבון הטוויטר שלו: "בוקר טוב, השיירה עוברת", לאחר שנפנף מחוץ לחדר ח"כים ובן למשפחת חטופים.

באותה יממה התקשר נשיא צרפת עמנואל מקרון לראש הממשלה בנימין נתניהו והתלונן בפניו על השר עמיחי שיקלי, שבמקום לעסוק בתפוצות ובתוכניות עלייה, בוחש במפלגות הימין הקיצוני באירופה, כולל תמיכה פומבית ורשמית ברשימתה של מארין לה פן, שיש בה שורשים של אנטישמיות וגזענות (ועוד ידובר במסעותיו של השר שיקלי ובפועלו ברחבי העולם).

וכשהשרים הרגיזו השבוע את נתניהו, הוא איים שינקום בהם במקום הכי כואב עבורם – בנסיעות לחו"ל. ואל תחשבו שזה לא מרתיע. לשר החוץ ישראל כ"ץ הוא אישר, אגב, לצרף את רעייתו לכל הנסיעות לחו"ל על חשבון המדינה (לפעמים זה מתבקש).

וח"כ אביחי בוארון? הוא הגיש הצעת חוק בתוך אותה היממה (שאני סוקר בפניכם בתמצית כדי שלא להעכיר לכם את השבת) שלפיה ראש הממשלה ימנה את נציב שירות המדינה מתוך המלצות של ועדת איתור, שהוא בעצמו ימנה את העומד בראשה! מוזר? כלל לא! צורך קיומי. של נתניהו. הנציב הנוכחי, שגילה גמישות לא ממלכתית, אישר למשפחת נתניהו עובדי מדינה בשלל המעונות, והבופה עוד פתוח.

ועוד באותה היממה, בית המשפט דחה את בקשת נתניהו לדחות את עדותו כנאשם מספר אחת במשפטו. צה"ל ממשיך לפעול ברפיח ונערך למלחמה בצפון. ראש הממשלה משגר משלחות לדון בעסקת חטופים, אך מוציא הודעות פומביות עם קווים אדומים נוספים, ואריק שרון ז"ל ודאי זועק מקברו: "ביבי, אני רוצה לעזור לך, אבל לא יודע אם לעזור לידך הימנית או השמאלית".

והממשלה, שכדברי השרה מירי רגב "עושה דברים מדהימים" עם המפונים במלונות, האריכה בעוד מספר חודשים את שהותם, והייאוש לא נעשה יותר נוח, בעיקר אצלם.

כל זה מתרחש בארץ הקודש, בעיצומה של מלחמה קשה ורוויית דמים, כשבכל יום קוברים הורים את ילדיהם וש"המנהיגים" הללו מטיפים לנו על אחדות ועל "ביחד ננצח". ואני מתבונן ותוהה: לאן נוליך את החרפה? אבל יודע שהימים הללו יחלפו, יודע שנדע להפיק לקחים ולתקן, לרפא ולהתרפא, לשקם ולהשתקם ושעוד נכונו לעם הזה עלילות. זאת למרות המנהיגות הרופסת והלא אחראית שהתמקמה מעלינו, ממשלה ותקופה שנרצה ברבות השנים לשכוח ולהדחיק, ממשלת ימין מלא־מלא עם שתי ידיים שמאליות מלא־מלא גם הן.

מבטם המיוסר ושפתותיהם הקפוצות מכאב, כאילו זה עתה נפל ולא לפני 48 שנים, מלמדים שהם באו לחלוק כבוד ולהתחנף לגברת ולמר נתניהו, ואני מוכן להמר (בלי להסתכן יתר על המידה), שאם בעוד שנתיים נתניהו לא יהיה ראש הממשלה, שיקלי ורגב ואחרים לא יפקדו את הקבר ולא יזילו דמעה.

חנופה היא תופעה מוכרת אצל פוליטיקאים, וגם כאב והזדהות עם נופלים וגיבורי ישראל הם דבר חשוב. אבל בשעה שבה התייצבו השרות והשרים בחלקת הקבר של יוני נתניהו ז"ל, חתמה קבוצת הורים שכולים דרוזים ממלחמת חרבות ברזל על מכתב תוכחה קשה לנתניהו. הם רוטנים על כך שהוא ושריו לא ביקרו שום משפחה דרוזית (גם לא של סא"ל סלמאן חבקה ז"ל גיבור ישראל), ולא באו לבקר בשום כפר דרוזי במלחמה.

הבטיחו להם "ברית חיים" לצד "ברית הדמים", אבל הדמים זורמים והבנים נקברים, והם ביגונם עם חוק לאום משפיל ויחס מחפיר. יוני נתניהו ז"ל ראוי לכבוד, להערכה ולהנצחה. הוא ראוי להוות דוגמה ומופת לנוער, וכך קורה ויקרה. הניצבים למרגלות קברו – הרבה פחות.

שני דברים ידועים היטב: ללבנון אתה יודע איך ומתי אתה נכנס ולא יודע איך ומתי תצא; והדבר השני, לאחר המלחמה יבוא ההסכם שאולי ניתן להשיגו מראש. בין שניקלע למלחמה ובין שנידרש להסכם, יעמוד צה"ל על כך שהכוח הצבאי הבינלאומי שיתפרס בשטח ויחצוץ בין חיזבאללה לגבול ישראל בתנאים שייקבעו, לא יהיה כוח יוניפי"ל הפועל כיום. השאיפה היא לכונן ברית מדינות שלא כפופה לאו"ם, דוגמת הכוח הרב־לאומי שפועל בסיני במסגרת ההסכם בין ישראל למצרים. בישראל מאמינים שהוא יהיה יעיל הרבה יותר.

גם אם יושג הסכם, בצה"ל מכנים אותו "הסכם עם כוכבית", קרי זמני. ישראל לא תוכל לחיות לאורך זמן עם איום כה מסיבי וחמוש מצפון לה, ותידרש לבטלו או לצמצמו במוקדם או במאוחר.

לזה בדיוק התכוונה סטרוק, שדיברה על תקופה של "נס" גדול. סטרוק וראש מפלגתה סמוטריץ' לא יספרו לכם למשל שהדרישה מצה"ל לפנות את "מאחז" עוז ציון ב', שפונה השבוע, הגיעה מראשי יש"ע, שהבינו שהמקום הזה הוא יעד לפורענות שעתיד לסבך אותם. כתבתי "מאחז" במירכאות, כי בשב"כ כינו את האתר כבסיס יציאה לפיגועים. אז צה"ל נערך לפנות וגייס 500 לוחמים, שחטפו בקבוקי תבערה ומכות והשחתת מכוניות מכמה עשרות צעירים פוחזים, ואף אחד לא גינה – לא ראשי ההתיישבות וגם לא נתניהו וסמוטריץ', שאישרו את הפינוי. רק הרמטכ"ל גינה.

כשסטרוק מדברת על "נס", היא מתכוונת להצבתו של איש הימין הלל רוט, שהוצנח על פי הסכמים קואליציוניים לשמש כסגן ראש המנהל האזרחי ביהודה ושומרון. במערכת הביטחון ביקשו ממני לנצל את הבמה הזאת כדי להזכיר לו שהוא הסגן ולא הראש, כפי שהוא מתנהל בפועל.

רוט הוא מרכיב ב"נס" של הימין המשיחי, הוא קובע מי יתיישב ואיפה, ומי יפונה ואיך, וכעת הוא עוסק בהשגת תקנים לצוות, בלי להסתמך על היחידה הצבאית שהוא סגנה (הוא ישיג, יש לו קשרים באוצר).

וכך מתחת לאפנו, בחסות המלחמה, וכאשר נתניהו שבוי בידי סמוטריץ' ובן גביר ומורתע על ידיהם, נוצרת כאן מציאות עגומה של סתימת כל אפשרות להסדר עתידי, באופן שיביא אותנו או למדינה לא יהודית או למדינת אפרטהייד.

גם בגללו ושכמותו, ותיקים וצעירים, למרות כל האמור לעיל, אני יודע שבסוף יהיה כאן גן עדן, שכל היורדים ישובו הביתה ועולים חדשים יצטרפו למסע, ושאנחנו נבנה, ניבנה, נתרפא, נשתקם, נגדיל ונרחיב. ובינתיים אני נערך לקייטנת "סבא־בא" עם אלמה נכדתי בחצי השני של אוגוסט. אני מחפש דברים שיעניינו גם אותה וגם אותי. יש דבר כזה? שנהיה טובים וראויים. שבת שלום.