על פניו מסתמן כי התעצמות המתיחות בין ארה"ב לסין בסוגיית טאיוואן והחרפת העימות בינה לבין איראן, מגבירות את הסבירות שוושינגטון תכניס בקרוב לא מעט שינויים מהותיים במדיניות הארגון.
מעבר לקולות הקוראים להנהגת הארגון להשאיר את הטיפול בסוגיה הביטחונית של אסיה למדינות האזור, התרחבות פעילותו מחדדת את המחלוקות הפנימיות בין חברותיו. היא גם יוצרת לא מעט פילוגים ומתיחויות בינו ובין מדינות דרום־מזרח היבשת ובהן מלזיה ואינדונזיה, חברות ה־ASEAN. זאת, בעיקר על רקע הגברת פעילותן הימית של ארה"ב וסין באזור ים סין הדרומי והמזרחי, במסגרת העימות האסטרטגי ביניהן.
חיזוק נוכחותו של נאט"ו במרחב האסייתי טומן בחובו לא מעט יתרונות אסטרטגיים פוטנציאליים. עם זאת, לא רק שלבעלות הברית המתמודדות עם התוקפנות הרוסית באירופה אין המשאבים להשפיע על מאזן הכוחות האזורי, התערבותן ב"נקודות חמות" כגון חצי האי הקוריאני או מצרי טאיוואן, עלולה להגביר את המתיחות ברחבי אסיה והמאבק הבין־גושי.
שכן, פרט למצבורי גז טבעי ונפט עצומים המצויים בו ושערכם מוערך ב־35 טריליון דולר, החוג הארקטי נודע בחשיבותו הגיאו־אסטרטגית, הכלכלית והביטחונית וכן, בנוכחותה הדומיננטית של רוסיה שם, המקנה לה יתרון מובהק על פני חברות נאט"ו (קו החוף שלה מהווה 53% מקו החוף של האוקיינוס הארקטי). לא בכדי על רקע זה, סין פועלת להגברת נגישותה לאזור בין השאר באמצעות מיזם ה"חגורה והדרך" (BRI).
התרעות פיקוד העורף