ישראל היא המדינה המוגנת בתבל, אבל היא גם המדינה המותקפת ביותר עלי אדמות. אין שום מדינה שמתקרבת אלינו בשני התחומים הללו. יכולתו של חיל האוויר להעניק הגנה הרמטית מאיום הכטב"מים נמוכה משמעותית מיכולותיו בתחום הטילים והרקטות. בתחום הזה, נתפסנו בחולשתנו. אני מעריך שהבעיה הזו תיפתר בקרוב דרך התעשיות הבטחוניות. כך או אחרת, אף פעם לא יהיה כיסוי הרמטי. אף פעם לא יהיה פתרון מוחלט. הבעיה הקשה יותר של ישראל ברגע זה היא לא העובדה שאין לה הגנה יעילה נגד כטב"מים, אלא העובדה שאין לה הרתעה. ההרתעה הישראלית קרסה.
טיסתו של הכטב"מ התימני נמשכה כנראה בין 10 ל-11 שעות, עד שהתפוצץ בת"א. זה בדיוק הזמן המיועד של טיסת "כנף ציון" המיועדת להמריא בעוד יומיים לוושינגטון. שתי טיסות הפוכות בכיוונן ומטרותיהן, שתיהן מעסיקות מאוד את נתניהו, את הציבור הישראלי ואת המזרח התיכון כולו.
נתניהו עוד לא יודע אם יפגוש את טראמפ, הסיכויים לפגישה עם ביידן נמוכים, מכיוון שלקה בקורונה, יש מגעים לפגישה עם סגנית הנשיא קמלה האריס. נתניהו גם לא יודע אם הוא בעד עיסקת חטופים והתכנסות לקראת סיום המלחמה בדרום, או נגדה. הוא ממשיך לפעול בשני הכיוונים המנוגדים הללו, בו זמנית. בדיוק כמו שתי הטיסות שתוארו כאן למעלה. ביד ימין הוא מנסה לסכל את העיסקה, להחדיר עיזים חדשות לחדר המו"מ ולהוציא את הרוח מהמפרשים. ביד שמאל הוא ממשיך לקדם את העיסקה בעצלתיים. נתניהו יודע שהעיסקה בשלה. שזה בטווח השגה. הוא צריך להחליט עכשיו לאן מועדות פניו. לעיסקה, הסדרה והקמת ברית אסטרטגית שתשפר מאוד את מצבה של ישראל, או להמשך טירלול עם בן-גביר, סמוטריץ' וחוטפיו המשיחיים. יכול להיות שבנאום בפני שני בתי הקונגרס הוא יסמן לנו את המסלול שבחר. סביר להניח שלא.
התרעות פיקוד העורף