מה מלמדת בחירת המילים האומללה של צחי הנגבי ואייל גולן? | קרסו

עוד לא נרגעתי מהראיון של צחי הנגבי אצל רפי רשף. אם היה הנגבי עולה חדש או אם, חלילה, היה חשד שלקה בדמנציה - הייתי מבין. אייל גולן אמנם התנצל על תקרית ה"קוקסינל", אך סוף מעשה במחשבה תחילה

רפי קרסו צילום: ללא
צחי הנגבי
צחי הנגבי | צילום: אבשלום ששוני

שימוש במילה זו מצביע על רצון להוריד אחריות, כי ברור גם לשרי הממשלה וגם לעומד בראשה שעל הזנחה פושעת לא ניתן לעבור לסדר היום. יש גורם, יש אשמים, יש דברים שצריך לקחת בחשבון וניתן וצריך למנוע. אבל תקלה?! במחילה מכבודו של ראש המל"ל, תקלה היא מצב שקורה, שלא ניתן לתכנן לקראתו, שלא ניתן למנוע אותו, שאנחנו לא אשמים שקרה. את 7 באוקטובר אפשר היה למנוע לו רק היו פחות חוטאים פה בחטא היוהרה, לו רק היו נותנים יותר תשומת לב לכל הנורות האדומות שנדלקו ולכל הדגלים האדומים שהורמו והתריעו מפני האסון הממשמש ובא. אבל מה כבר מבינות כמה תצפיתניות ואיזו נגדית ועוד כמה זוטרים בביטחון?

גבות הורמו גם נוכח בחירת מילים אומללה של אייל גולן. במהלך הופעתו של הזמר הושלך עליו בקבוק על ידי אדם מהקהל. בתגובה הוא הזמין את המשליך לעימות וכינה אותו "קוקסינל". כמו השימוש במילה "תקלה" בפי הנגבי, גם השימוש במילה "קוקסינל" אינו תואם. לפני שנים השתמשו בה כמילת גנאי לטרנסקסואלים.

אומנם האומן התנצל על ההתבטאות הפוגענית ועל הקונוטציה שלה, אבל האם אכן התנצלות היא סוף דבר, בבחינת "מודה ועוזב ירוחם"? לדעתי - לא. אדם במעמדו החברתי ראוי שהתנהגותו תהיה "סוף מעשה במחשבה תחילה".

תגיות:
אייל גולן
/
צחי הנגבי
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף