אחרי שביידן ילך ישראל תישאר עם אויב מר ואכזר, ובקרוב גם גרעיני | מידן בר

יום ראשון בישראל, היום החופשי באירופה ובארה"ב (לב לבו של הוויקאנד), ואנחנו כבר אחרי תקיפה לאור יום בנמל חודיידה בתימן וכבר מביטים מערבה אל מטוס כנף ציון המותיר אחריו שובל עכור בדרכו לקונגרס האמריקאי. הצפון בוער והמרכז לא באמת מתחבר לפריפריה. אולם מעבר לכל אלה, משהו קרה השבוע בעולם החופשי: מוות שקט של דור ותפיסה, ואדם אחד, שייבדל לחיים ארוכים, נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, שהודיע כי לא יתמודד על כהונה נוספת. הדמוקרט ממדינת דלאוור, שהגיע לראשונה לישראל כדי לפגוש את גולדה מאיר במלחמת יום הכיפורים, זו שסיפרה לו על הנשק הסודי שלא היה לנו אז, היה גם זה שהכריז על עצמו כציוני לא יהודי, וסיפק בנדיבות ובחברות את מרבית הנשק שיש לנו היום.

דווקא הציוני הגדול הזה שימש סגנו של הנשיא בעבר ברק אובמה, זה שתפר את הסכם הגרעין עם איראן והיה למעשה זה שהפך אותה למדינה סף־גרעינית, מהציור, שלא לומר קריקטורה, שהציג נתניהו באו"ם (כשלאיראן עדיין לא היה רבע טון חומר בקיע, כפי שיש לה היום), נשארה מציאות שבה איראן עומדת להפוך למדינה גרעינית שמחר בבוקר יכולה להחליט לבנות פצצה. כל השאר הם דיבורים גבוהים שמסרבים לראות מציאות נמוכה ופשוטה.

"העולם נחלק לשתי קבוצות", אמר הסנטור מדלאוור יום אחרי 7 באוקטובר. הוא ידע למה הוא מתכוון גם כשהזהיר את הקבוצה השנייה באנגלית ברורה ובמילה קצרה וחדה כתער. איראן של היום היא יותר ממדינה, היא תפיסת עולם המתגבשת למדיניות חוץ והפעלה מבצעית של העולם המודרני, עולם המתחיל בטהרן וממשיך לתימן, עולם שמדבר רוסית וסינית, עולם שבו אזרחים סופגים מלחמות והופכים עניים יותר, אם ברכושם הפיזי או בקניינם הרוחני וזכויותיהם הבסיסיות נרמסות. עולם שבו צד אחד נלחם עם המון חימוש מדויק ומתוחכם ומעט אידיאולוגיה בצד השני, החמוש במעט אמל"ח מתוחכם ובהמון אידיאולוגיה.צ המלחמה המודרנית איננה סימטרית ולכן היא גם קשה מאוד להכרעה. מתקני הדלק בנמל חודיידה יבערו עוד זמן מה, כי הדלק הוא סמל.

טהרן ותימן הולכות למקום אחד, ביידן הולך למקום אחר. לעצבותם של אחדים ולשמחתם של אחרים, זוהי הפוליטיקה וכך היה תמיד. מות נשיקה פתאומי של דור ותפיסה, שלעולם לא נדע כמה טוב באמת יכול להיות אחריהם. רגעים עצובים לאומה הדמוקרטית הוותיקה והגדולה בעולם, חללית האם שלנו, שנפרדת בהצדעה מקפטן ג׳ו, מוותיקי הפוליטיקאים, המנוסים והמשופשפים שכבר ראו הכל. ביידן ייקח איתו את מדיניות החוץ הדוגלת בהסכמים ואת ראיית הטוב הכולל לשני הצדדים, את חלון ההזדמנות הטמון בכל משבר, ואלו יפנו דרכם כלאחר כבוד לעולם העובדות האלטרנטיביות, להסכמי כניעה ולניצחון הבאים מחוסר רצון אמיתי להיות מעורבים בנעשה בעולם שמחוץ לגבעת הקפיטול.