חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי בדבר מעמד שטחי יו”ש ועזה הייתה צפויה. לכן לא ברורה ה”תדהמה” שאחזה בקרב חלק מהפרשנים, הפוליטיקאים ועמך ישראל. חוות הדעת היא נדבך נוסף בשחיקת מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית, ואין ספק כי לקברניטיה אחריות לא מבוטלת בהפקרתה, הן במישור ההסברתי והן במישור הבינלאומי.
גם אירועי “חומת מגן”, והפיגועים של שנות ה־90 לימדו הלכה למעשה כי הרשות הפלסטינית לא בשלה להסדר קבע, וזאת מכמה סיבות. ראשית, בשל מי שעמד בראשה בתחילה, הלא הוא ערפאת, שנשאר בנפשו ארכי־טרוריסט ופעל נגד ישראל עוד לפני אירועי "חומת מגן". ראה למשל פרשת ספינת הנשק "קארין A".
שנית, לאחר הסתלקותו של ערפאת, מחליפו אבו מאזן נתפס מלכתחילה כמנהיג חלש אשר נסמך על תמיכת ישראל שביצעה מעת לעת הנשמה מלאכותית בגווייה הפוליטית שלו, ואפילו לא התיימר לנסות להטיל את מרותו בכל האמצעים על חמאס וארגוני הסירוב. שלישית, אבו מאזן וחבר מרעיו דואגים בעיקר לעצמם, תוך התעשרות על חשבון תושבי מחנות הפליטים. ורביעית, הרשות הפלסטינית היא בעצמה גוף המממן טרור, מעצם תשלום משכורות למחבלים ולבני משפחותיהם וההכרה והתמיכה בארגונים שפועלים נגד ישראל.
לוי קבע, לאחר ניתוח מעמיק של הדין הבינלאומי ומקורות המנדט, שבשטחי יהודה שומרון ורצועת עזה לא היה ערב כניסתה של ישראל ריבון המוכר על ידי המשפט הבינלאומי: “מנגד, מדינת ישראל המחזיקה כיום באותם שטחים אינה עושה זאת מכוח היותה מדינה כובשת אלא מכוח מי שבאה במקומה של ממשלת המנדט מחד, וכנציגתו של העם היהודי מאידך. ככזו עומדת לה לא רק זכותה ההיסטורית להחזיק בשטחים אלה ולהתיישב בהם, שאין להכביר מילים לגביה אלא לעיין בתנ”ך, אלא גם זכות המעוגנת במשפט הבינלאומי”. זו צריכה להיות התשובה לחוות הדעת של בית הדין הבינלאומי לצדק.
התרעות פיקוד העורף