לדינו ויידיש, פרסית, ערבית ועברית, כולן שם, בסיפורים שמאחורי שירי הערש, המנגינות, המקצבים, ההברות החוזרות והסודות. מצד אחד, כפי שמגדירים היוצרים, שירי הערש הם “חוויה אנושית על־זמנית, חוצת תרבויות, שמפגישה אותנו עם הילד שחי בתוכנו, בכל גיל". יעל גידניאן, מיוצרות ההסכת, אומרת ששיר ערש יהודי הוא תפילה שהילד יחיה ויגדל בריא, שילמד תורה ויהפוך להיות גם בעל מקצוע מועיל כמו רופא או סוחר.
מצד שני, שירי הערש הם חוויה פרטית מאוד. הצד השלישי, שמעסיק אותי במיוחד בימים שבורים אלו, מתחבר לשאלה האם שירי הערש שעוברים בין הדורות מעידים על היותנו עם. על ההיבט הפרטי כמעט כל אחת ואחד יכולים לספר. חברות חרדיות מספרות לי שאצלן בבית לא היו שירי ערש. הייתה קריאת שמע. אצלנו בבית אלה היו השירים של “ציוניוני הדרך" ואלו שהופיעו בכרכי “אלף זמר ועוד זמר", כך שהיו לילות של הרבה שירה ומעט שינה.
"זה חלק מהתפקיד של הדור שלנו, להשיב את הקולות הללו עם הרבה אהבה וביטחון. ראינו כמה שיר הערש הוא תנועה אנושית קמאית", אומר הראל. וגידניאן מסכמת: “יש לנו יסודות טובים בשביל להיות עם. יש הרבה דברים שמחברים אותנו. מרגש אותי לשמוע את הסיפור מאחורי שיר הערש ששרה סבתו של יאיר הראל ביידיש, בשעה שהיא עצמה הייתה כורדייה שמאוד מחוברת למורשת שלה. אני מהמזרח והשיר הזה מסוף מערב והוא מאוד נוגע. יש לנו יסודות אבל אנחנו צריכים לבנות את הקומה הבאה. יש לנו הרבה עבודה".
התרעות פיקוד העורף