"אנשים לא מונעים משיחות ודיבורים, וזה לא יעזור שתדברי איתו על זה שוב ושוב. הוא לא ישנה את הדרך שלו בגלל שדיברת איתו. להגיד לו ‘תראה, אני מזדקנת והחסכונות שלי מתכלים. אני לא אהיה כאן עד סוף החיים’, זה לא עוזר. אני אגיד לך בדיוק את מה שאני אומרת להורים לילדים בני 3 ובני 13: מה שמניע ילדים ואנשים ומלמד אותם להתנהל אחרת הוא חוויות".
הבן שלך, בלי שאני נכנסת לעומק העניין, גדל לאט באיזושהי ראייה שהוא מיוחד. הוא בטוח שבשביל לחיות בעולם הזה אתה לא מתפשר, ומגיע לך את הכי טוב, בלי לעבור באמצע. זו מציאות חייו. תביני, את גידלת בבית שלך גבר מפונק. כזה שלא מפריע לו לחיות בבית של אמו בלי לעשות שום דבר בשביל להקל עליה. שימי לב שהמצב הזה לא מפריע לו".
"לכן, צריך לייצר מצב שבו את אומרת לו שבבית הזה חיים שני מבוגרים – את שהולכת ומזדקנת ומבזבזת עליו את כל חסכונותייך, והמבוגר השני שחי בבית זה הוא שמתנהג כמו טפיל בלי לעזור ולתרום. הוא חי בריקנות, לא מרגיש מסופק משום דבר, אין לו עניין, ולדעתי זה רק ילך ויחמיר עם הזמן. הוא לא אומר לעצמו שהוא לא בסדר, הוא חושב שהעולם לא בסדר, ושהעולם לא מציע לו אופציות מתאימות. זאת אומרת, יש לו מחשבה בראש שבכלל לא קשורה לתעסוקה – הוא בטוח שהעולם אמור לספק לו תנאים בכדי שיהיה מאושר, והוא לא יודע לדאוג לאושר שלו בעצמו ולעבוד בשבילו".
"אם את רואה שזה בלתי אפשרי עבורך לעשות מהלך כזה, האופציה הנוספת היא שתמכרי את הדירה, תעברי לדיור מוגן, ותראי שהוא יסתדר. לא תהיה לו ברירה, הוא יהיה חייב לעשות שינוי. גבר צעיר, בריא, בן 33, יש לו תארים, הוא יכול למצוא עבודה ולאט־לאט להתקדם ולהגיע להישגים".
"בשורה התחתונה, את בבעיה גדולה איתו, והפתרון יגיע ממך – אם את רוצה להציל את הבן שלך את צריכה לדעת איך את אמורה לנהל את הבית בכדי שיתחיל לקחת אחריות על חייו. נכון שזה נוגד את כל האינסטינקטים הטבעיים שלך כאמא, כי את רואה את טובתו עכשיו, אבל את צריכה לראות את טובתו בהמשך. רק את יכולה לראות מה יקרה עוד עשור קדימה. הוא לא יכול, ולכן הוא לא מבין את החלק שלו בעניין הזה”.
התרעות פיקוד העורף