הבעיה היא שתמיד לפני הסוף אני מפספס, ומישהו אחר מוצא יהלום ענק, ואני, שכבר כמעט־כמעט מצאתי אותו, נשאר בלי כלום. אפילו יהלום ניחומים לא נותנים לי בתור זה שכמעט מצא אותו. היהלום הענק חמק לי מהידיים. זה הוגן? אחר כך משמיצים אותי שאני טוען שאני מקופח ושאכלו לי, שתו לי. אבל תראו בעצמכם, הנה, עובדה, זה קרה. זה היה בכל החדשות בעולם. מישהו אחר ולא אני מצא את היהלום הכי גדול, היהלום שאני הייתי מוצא, אם רק כמה דברים לא היו משתבשים.
צריך לומר שמתנאל חי בעצמו בתוך העולם המטורף של חדשות הטלוויזיה. הוא במאי ונתב שידור, לא אסביר לכם מה זה, רק אומר שזה תפקיד חיוני בכל שידור ובמיוחד בשידורי חדשות טלוויזיה. הוא עובד בזה ומכיר מקרוב את דרכי העבודה והשגת החדשות והסקופים בכל הערוצים. גם אני עצמי חי בתקשורת שנים ארוכות, ראיתי דבר או שניים, גם דברים שלא צריך לראות, אבל חשבתי שהסרט הפריז הפרזה קולנועית בתיאור הדרכים הכוחניות והמכוערות שבהן השיגו עיתונאי הטלוויזיה בסרט ידיעות חדשותיות. מתנאל הביט עליי ברחמים קלים ואמר לי, ואני מצטט מהזיכרון: אתה עובד בתקשורת הכתובה. בחדשות בטלוויזיה ראיתי כבר את הדברים הגרועים ביותר, דברים לא חוקיים, סילופים, הכל, כדי לעשות טלוויזיה חדשותית למהדורת הערב. שתקתי ולמדתי.
התרעות פיקוד העורף