לכולם ברור כי התעשייה הביטחונית צריכה להתבסס עוד יותר בישראל בגלל האמברגו מאירופה, כי חייבים לבנות עוד אוגדות, עוד יחידות קומנדו והרחבת הקיימות, עוד טנקים, עוד הרבה מודיעין יעיל, עוד מחשוב חכם כולל בינה מלאכותית (על המפקדים אי אפשר לסמוך, כפי שהתברר ב־7 באוקטובר), עוד מערכות יירוט, כולל יירוט באמצעות לייזר שבפיתוח ושנמצא על סף יישום, עוד יחידות מג”ב, עוד יחידות יס”מ, עוד שוטרים.
המענה: ראש הממשלה מציע לגייס הון עבור הממשלה באמצעות הפשרה של “רווחים כלואים”, בעיקר של חברות גדולות שזכו להטבות של המדינה באמצעות החוק לעידוד השקעות הון. מי שיפשיר רווחיו ויחלק דיווידנדים יזכה לשלם מיסוי נמוך מהקבוע בחוק. חברות רבות נמנעות מחלוקת דיווידנדים בכדי לדחות תשלום המס על הדיווידנד המחולק. כמובן שככל שההנחה ממס תהיה גדולה יותר, הממשלה תוכל להקדים קבלת מסים בסכומים שבין 5־20 מיליארד שקל. שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ הצליח לגייס הון באמצעות הפשרת רווחים כלואים שכאלה.
החולקים והמתנגדים: נכון, נדרשת הכפלת תקציב השיקום ותמיכה במשפחות השכולות, ההוצאות יוכפלו לפחות ל־11 מיליארד שקל, זאת חובה שלנו לעזור לאלה שנתנו נפשם וגופם למען ביטחון ישראל. אבל מה פתאום לתת פרס למי שנמנע מחלוקת דיווידנד? עוזרים דווקא לחברות העשירות? ייהנו מכך דווקא אלה שלא חילקו דיווידנד.
אין בכך צדק, לא לוותר, אומרים פקידי האוצר, הטוענים כי כוונת המחוקק לעידוד השקעות הון לא באה לידי ביטוי בעלייה בהיקף ההשקעות של החברות שזכו להטבות במסגרת החוק. גם הפחתת מס על רווחים כלואים ל”חברות ארנק”, שהן חברות קטנות של עו”ד, רופא, רו”ח או כל מקצוע חופשי אחר, היא מתנה לעשירים, טוענים הכלכלנים הצעירים באוצר המתנגדים להטבה לעשירונים העליונים.
מה שהכלכלנים באוצר לא מציינים, ואולי קשה להם לחשוב בראייה רחבה מעבר ל”לא” האוטומטי, היא מה העלות העודפת של העלייה בשיעור הריבית שהממשלה צריכה, חייבת ומשלמת עבור החוב בגין עלייה בגירעונה וההכרח לגייס עוד ועוד בריבית עולה. ככל שהחובות ליחס בתוצר עולים, עלות הגיוס עולה, דוחות חברות דירוג האשראי מפחיתות דירוג או צפי דירוג, מה שמביא לעליה בעלות גיוס ההון שנדרש תקציב המדינה לשלם.
ככל שהממשלה תפחית היקף הגירעון עתה ובשנה הבאה, כך תצטרך לשלם הרבה פחות יותר על כלל חובותיה, לכן הקדמת ההכנסות באמצעות הפחתת מסים על “רווחים כלואים” הולמת במצוקת השעה. במקרה זה לא “ייקוב הדין את ההר”. העיקשות של כלכלני האוצר מיותרת, אבל כלכלני האוצר אומרים לממשלה, לא במגרשנו. או בלועזית, NIMBY (Not in my backyard). במקור, מושג המצביע על הכוונה למנוע הקמת מבני ציבור או תשתיות סמוך לחצרי. כן להקים אצל האחר, כן לעזור, כן למצוא פתרון, אבל לא על חשבוני.
חייבים לבנות מערכות מודרניות בצפון המתאימים למלחמה דהיום ושל מחר, ממש ערים תת־קרקעיות שבהן יוכלו ללמוד, לעבוד, ליצור ולמצוא מזור במרפאות ובתי חולים. המדינה חייבת להקציב לשיקום הצפון לפחות כ־7 מיליארד שקל, כפול מהתקציב שאושר עד כה. הסכום יכול לעלות לכיוון עשרה מיליארד ככל שהמלחמה נגד הזרוע האיראנית בלבנון תמשיך למלחמת ההתשה שישראל לא בנויה לה.
המענה: משרד האוצר הציב תוכנית להקפאת קצבאות למיניהן, כולל קצבאות ילדים. האינפלציה תשחק הקצבאות ובכך הממשלה תחסוך עלות עדכונן בהתאם למדד לפחות, מקור תקציבי לשיקום הצפון.
החולקים והמתנגדים: נכון, צריך להציל את הצפון, אבל, אומר הביטוח הלאומי בפשטות בתגובה, למה לפגוע בחלשים בחברה הישראלית. הממשלה צריכה לעשות קיצוצים במקום אחר, ממש לא אצל הביטוח הלאומי ולא במגרשו. NIMBY.
המענה: משרד האוצר מבקש מקורות לשנת 2025 באמצעות הקפאת מדרגות מס הכנסה, אולי ביטול מדרגה ראשונה של 10%, הקפאת נקודות זיכוי וגם ייעול השירות הציבורי שמשמעותו הקפאת תקנים ואולי קיצוצים בכוח האדם בשירות הציבורי המנופח.
החולקים והמתנגדים: בטח, חייבים לעזור ליישובי הדרום, אין פה בכלל שאלה, אבל למה לפגוע דווקא בסקטור הציבורי שגילה אחריות ועבודה קשה בתחום האזרחי בתקופת המלחמה? גם כך עובדי הסקטור הציבורי מתקשים לגמור את החודש בגלל האינפלציה שיצאה משליטה בגלל חולשת ידה של הממשלה. עדיף למצוא מקורות אחרים לצמצום הגירעון התקציבי, בטח לא בסקטור הציבורי, לבטח לא במגרשם של עובדי הציבור, כן גיוס כספים ומקורות הון לתוצאות המלחמה, אבל במקום אחר, אומרים עובדי הציבור. NIMBY.
המענה: לדעתי חייבים לחייב מי שמחזיק למעלה מדירה אחת להגיש דוח שנתי הכולל הכנסות מהשכרת דירה והוצאות בגין הדירה להשכרה, כולל פחת, ההכנסה השנתית מהדיווח האמור הנהוג בכל מדינות העולם יכולה לכסות את צורכי שיקום ציון.
החולקים והמתנגדים: למה אצלנו? מה פתאום לדרוש דיווח מבעלי דירות להשכרה? נכון שהפטור מדיווח ניתן עם גל העלייה מבריה”מ לשעבר בתחילת שנות ה־90, אבל זה ממש לא הוגן לבטל היום הפטור. אנשים השקיעו בדירות לפנסיה ולפתע מבקשים מהם לוותר על חלק מהכנסתם שנועדה ליום סגריר עם הזדקנותם. נכון יש לשקם הצפון, הדרום, התשתיות, זאת המולדת, זאת תמצית הציונות, אבל למה אצל בעלי הדירות? נכון המימון מחויב, אבל לא במגרשם של בעלי הדירות. NIMBY.
המענה: מה הבעיה, המימון צריך להיות באמצעות ביטול הכספים הקואליציוניים שעלותם השנה כ־5.7 מיליארד שקל. לבטל כליל את משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות שבראשותו עומדת אורית סטרוק ולבטל תפקידים כגון סגן שר במשרד ראש הממשלה של מפלגת נעם האנטי־להט”בית בראשות אבי מעוז. לבטל משרדים קטנים שהוקמו רק לשם שלמות הקואליציה.
החולקים והמתנגדים: מה פתאום אומר שר האוצר, כספים אלה חיוניים לשמירת מדיניותה של הממשלה על פי ההסכם הקואליציוני. בכלל, אומרים תומכי הכספים הקואליציוניים, יש בזה יתרון. בניגוד לתקציבים אחרים הנמצאים בבסיס התקציב, הכספים הקואליציוניים אינם עוברים אוטומטית לתקציב השנה שלאחר מכן. בכל מקרה מפלגות הימין מלא על מלא בעד קיצוצים, אבל לא אצלם. NIMBY.
החולקים והמתנגדים: מה פתאום לתקן עיוות למפרע יאמרו הקצינים הצעירים המאובקים, חלקם גיבורים של ממש, לא בסגי נהור, שמאחוריהם מתחבאים האלופים שביישו העם ששלח אותם למשימת הגנת המולדת. נכון, ההסתדרות בעד שחרור החטופים ושיקום מדינת ישראל, כמו כל העם, אבל כאשר זה מגיע למגרשה, העניינים שונים. הסתדרות העובדים הוכיחה על פי פסיקת בית הדין לעבודה כי השבתת המשק בשבוע שעבר לא הייתה חוקית, אלא פוליטית, חד וחלק.
ההסתדרות מתנגדת מראש לשינוי במערכת המיסוי של קרנות ההשתלמות שעיקר ההפסד התקציבי לאוצר המדינה מגיע מבעלי השכר הגבוה. מעל 40% מההטבה מגיעה לבעלי שכר גבוה השייך לעשירונים העליונים. ההסתדרות בדעה כי יש למצוא מקורות למימון הגירעון התקציבי והוצאות הצבא והביטחון במקום אחר, לא במגרשם של העובדים. NIMBY.
המענה: חייבים להטיל מע”מ על ירקות ופירות שרוב רווחי מע”מ אפס מגיע לכיסי הקמעונאים. חייבים להטיל מע”מ על שירותי תיירות כפי שאתם משלמים בחו”ל בביקורכם שם.
החולקים והמתנגדים: מה פתאום, יזעקו הצרכנים, מחירי הירקות המאמירים יעלו עוד יותר, מה שאינו נכון, גם כך קשה עם מחירי העגבניות והענבים. בשום אופן אסור להטיל מע”מ על שירותי תיירות, זאת לא העת, בזמן המשבר הנוכחי. אני לא זוכר מתי הייתה העת.
המענה: העלאת מע”מ מ־17% ל־18%. פתרון פשוט, החלפת ספרה בלבד, העלאת שיעור המס למעשה ב־0.855%, על כל מי שחייב היום במע”מ, כולל דירות מגורים.
החולקים והמתנגדים: הפעם אין מתנגדים, מסכימים לכך במשרד האוצר, בבנק ישראל, הממשלה וסוכנויות הדירוג. מע”מ הוא מס רגרסיבי, כל כלכלן מתחיל יודע זאת. העלאת מע”מ היא רגרסיבית בהכרח, פוגעת יותר בשכבות החלשות, כלומר ככל שמשפחה ברמות הכנסה נמוכות יותר תשלם יותר מע”מ מהיקף הכנסתה החודשית, ככל שמשפחה עשירה יותר עם הכנסה גבוהה יותר, היא תשלם מע”מ על חלק קטן יותר מהכנסותיה, חלק אחר הולך לחיסכון או לנסיעות לחו”ל.
כן, העלאת מע”מ רעה, אבל אין לובי למנוע זאת, הפעם, בניגוד לנאמר לאורך כל המאמר, כן בחצרו של האביון, כן לדיכוי העניים המוחלשים שטרם הצליחו לייסד שדולה גם לקראת 2025. עצוב.
התרעות פיקוד העורף