יש מי שיגדירו את מצבו של סער וחבריו לימין הממלכתי כ"התייבשות פוליטית", יש מי שלקחו צעד אחד קדימה וספדו לפרויקט כולו ולגדעון סער כפוליטיקאי - בפרט. הראשונים צודקים, במידה מה, ואחרונים - ככל הנראה טועים.
בפוליטיקה הכל יחסי ותלוי בהרבה משתנים, לכן אין לקבוע בוודאות, ניתן רק להעריך. עד שהמהלך של צירוף סער לממשלה לא נסגר רשמית - הוא נשאר פתוח. אבל לעת עתה מצבו של סער לא רע בכלל, בטח לא כזה רע כמו שמנסים להציג אותו.
גדעון סער עשה את המהלך טקטי נכון כשהודיע על ויתורו על מה שהיה בלב של המו"מ שלו עם הליכוד - על תיק הביטחון. סער הציג את הוויתור הפוליטי שלו כצעד פטריוטי שהוא עושה, ביוזמתו ולא בלחץ של הצעד השני. הוא שחרר את ראש הממשלה נתניהו מההתחייבות, אחרי שתפקיד שר הביטחון כבר הוצע והובטח לו.
הוויתור העניק לסער מספר נקודות בבת אחת. הוא הוריד ממנו את רוב הביקורת הציבורית והפוליטית שהוא ספג בימים האחרונים. מיד אחרי ההודעה, סער קיבל יחס סלחני, כולל בחוגים שהוא עדיין מחובר אליהם והחיבור הזה חשוב לו. עם זאת, על אף הקפאת המגעים, גדעון סער נשאר במצב שנתניהו צריך אותו כדי להבטיח יציבות ממשלתו, במספר היבטים. זהו צורך פוליטי אובייקטיבי ואמיתי, על כן יש להניח שנתניהו עצר את המגעים - ומתכוון לחזור אליהם ברגע שזה יתאפשר.
סער עבר למצב ההמתנה, בסטטוס של חתן שכבר שמע "כן". מבחינה פוליטית - תדמיתית גדעון סער כבר הרוויח. בטווח ארוך יותר, לא של שבוע, אלא של עוד חצי שנה, מאוד ייתכן שממשלת אחדות רחבה תהפוך לאופציה ריאלית, לצו השעה. במקרה זה, "מעשה גדעון" עוד יצטייר כצעד מקדים בכיוון הנכון ולא כשריפה עצמית מפוארת. עוד יגידו שסער יותר ישיר מאחרים.
סער ומפלגתו כבר הרוויחו מהמהלך שהתחילו כי הוא החזיר אותם על המפה. מסוס פוליטי מת - סער חזר להיות גורם משמעותי. בחודשים שאחרי עזיבתו של הממשלה, סער הספיק להפוך לדמות פוליטית זניחה ולא רלוונטית. המהלך הנוכחי של הצטרפותו לממשלה הזכיר לכל המערכת שהסקרים עוד ישתנו ויתהפכו מאה פעם עד הבחירות. לעומת זאת, בכנסת הזאת יש לגדעון סער ארבעה ח"כים והוא שחקן הרבה יותר חשוב מנפתלי בנט שבינתיים קיים רק ברשתות.
התרעות פיקוד העורף