מבחינת יריב לוין, הבדיקה על כלל המועמדים תיקח כמה זמן שתיקח. יכול להיות שבאופן מכוון הבדיקה תהיה כל כך ארוכה, שהיא לא תסתיים עד לסיום כהונתו של לוין בתפקיד שר המשפטים. מצב כזה יביא לכך שמצד אחד יריב לוין לא הפר את פסיקת בג"ץ, ומצד שני הוא לא ימנה בפועל נשיא לבית המשפט העליון בניגוד לרצונו.
דרך פעולה אפשרית של 11 שופטי העליון שכרגע מועמדים לתפקידים בעל כורחם, היא להודיע ללוין כי הם אינם מעוניינים בתפקיד. הדבר ככל הנראה לא יעניין כל כך את לוין במסגרת הבדיקה – ואז ככל הנראה תוגש לבג"ץ עתירה נגד התנהלותו של לוין בעניין. ומי ידון בתיק, השופטים שמבקשים למשוך את מועמדותם או השופטים שימשיכו להיות מועמדים לתפקידים? די ברור איך דיון שכזה ייראה מבחינה ציבורית.
מבחינת לוין, המהלך של בג"ץ בו הורו לו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים לשם מינוי נשיא, לאחר שהמשא ומתן שלו עם שופטי בג"ץ לא צלח, הוא הפקעת סמכויותיו כשר משפטים מבחינה מהותית. לוין מעוניין לשקף לציבור שהשופטים הם אלה שדנים במינוי של עצמם והם אלה שמחליטים מי יתמנה לנשיא בית המשפט העליון ומתי.