ישראל נחושה לסיים את סיפור האיום מלבנון. נסראללה טעה בשנת 2000, כשלא העריך נכון את החברה הישראלית וגרם לפלסטינים לצאת לאינתיפאדה השנייה. כולם יודעים איך הפלסטינים יצאו ממנה - עם הזנב בין הרגליים. אחר כך, הוא טעה בשנת 2006, כאשר חטף את חיילי צה״ל ליד חניתה. עכשיו הוא שוב סובל מאי הכרת המציאות. עכשיו הוא עושה את טעות חייו, כאשר יצא להגן על חמאס בעזה. נראה כי הוא יזדקק בקרוב מאוד למישהו שיגן עליו מפני צה״ל.
חיזבאללה נמצא בשבוע השחור מאז הקמתו. כמעט כל הצמרת שלו חוסלה. מערכי הפיקוד שלו לא קיימים. צה״ל השמיד לו חלקים גדולים מטילים ארוכי טווח, מטילים כבדים, מטילים הבינוניים ועשרות אלפי טילים קצרי טווח, לצד מערכי הכטבמ״ים. חיזבאללה הוחזר בימים האחרונים עשרות שנים אחורה.
בשלב זה של המערכה, ראש הממשלה בנימין נתניהו מגלה אחריות ושיקול דעת מרשים, כאשר הוא מאפשר לשר הביטחון יואב גלנט ולצמרת צה״ל ובראשו הרמטכ״ל, רב אלוף הרצי הלוי, לפעול באופן סדור. עם תוכניות תקיפה ממוקדות על בסיס המודיעין שנאסף. הפעילות מתבצעת תוך סינון קולות הרקע. תוך מידור הפוליטיקאים המשיחיים וההזויים, שכבר מפנטזים על הקמת התנחלויות בצור ובצידון.
באשר לתמרון קרקעי, נכון להמתין למיצוי היתרון של תקיפות מהאוויר וכן תקיפות של נשק ארטילרי מדויק של חייל התותחנים. והשאלה הגדולה היא באשר לעורף הישראלי: סביר להניח כי חיזבאללה יצליח לבצע ירי לעבר אזורים שונים הן בצפון והן למרכז הארץ ואף לדרומה. הציבור הישראלי מתורגל היטב בנושא ההתגוננות. הרשויות המקומיות, מד״א, בתי החולים וגופי החירום ערוכים מיומנים. הם, אגב, המפתח לאיך תיראה המערכה בשלבים הבאים. החוסן של העורף הוא משמעותי לא פחות מיכולות התקיפה של צה״ל במלחמה.
התרעות פיקוד העורף