נאום הפרידה שלו בעצרת האו"ם שיקף זאת. נאום שכולו כוונות טובות של "סבא טוב", אבל שטוף מליצות, פראזות, תקוות, שאין מאחוריהן לא עוצמה ולא מעשה. נאום שאין בו כדי ליישם את מה שנאמר בו. קריאה לצדדים לא להיגרר למלחמה (יופי), כן להגיע לעסקה (נהדר), להביא לשלום ש"ימנע חמצן מאיראן" (חהחהחה), אבל גם להקמת מדינה פלסטינית (אבוי).
מה שלא הצליח שר החוץ שלו בלינקן באין־ספור סיבובים שערך במזרח התיכון, בין מדינות ערב לישראל – מה יקדם נאום נעדר-תקיפות בזירת האומות? מה יקדמו אמירות סתמיות, שאין כל סיכוי שיקוימו? עסקה – הרי זה תלוי בצד השני, בסינוואר (אם עודנו בחיים) ובחבר מרעיו.
קל להטיח את האשמה או להפעיל לחץ על ישראל, אבל אנחנו לא הכתובת העיקרית. לנו חשובים ערך החיים, החזרת החטופים, ואילו לאויב החמאסי, אלפי שבוייו אינם נחשבים, אלפי הרוגיו אינם נספרים. יש פה רק צד אחד שבאמת מעוניין בבניו, כאשר חמאס מקשיח עמדות, מתעתע במתווכים, מציב עוד ועוד תנאים ומכשולים.
כידידה שלנו, היה על ארצות הברית ליטול חלק ישיר במערכה להשמדת שני ארגוני הטרור הללו שפתחו בתוקפנות נגד ישראל ומשלמים עתה מחיר יקר על כך. זו ארצות הברית שנלחמה בעיקשות נגד דאע"ש, חיסלה את בן־הבלע שעמד בראשו, ואינה מתייחסת באופן דומה לשני הארגונים דמויי דאע"ש שמנסים להשמיד את ישראל ומאיימים על שלום האזור והעולם כולו.
התרעות פיקוד העורף