סער הושפל, נחבל וקולל בידי מכונת הרעל הביביסטית לאורך שנים ארוכות. אין על המפה הפוליטית בישראל מישהו שחטף יותר ממנו. גם בהיקף, גם בארסיות, גם ברצף ובתקופה. הוא היה אנס, עבריין, בוגד סדרתי, נוכל מדופלם, סמולן חסר בושה, משתף פעולה ומה לא.
מה קרה לו? מה לא. אכזבה עמוקה מהמחנה שאליו נקלע, מחנה ה״רק לא נתניהו״. מבוי סתום בדרכו הפוליטית. זעם עצום על בני גנץ ועל יאיר לפיד. וגם, כמובן, שאיפה מתמשכת, בלתי ניתנת לריסון, להישאר על הגלגל. לא לפרוש. לא לוותר. סער הוא תלמידו של שרון. הוא ראה איך הקשיש מהחווה הופך לראש ממשלה כנגד כל הסיכויים, והוא עוד לא ויתר על החלום. צריך לקוות, בשבילו, שמתישהו יקיץ משנתו אל המציאות.
התירוץ שלו אתמול לחבירה לנתניהו הוא הרצון להשפיע על מהלכי הממשלה במלחמת הקיום שנכפתה עלינו. הוא הסביר את זה במילים משכנעות, נחרצות. כמעט השתכנעתי. זה נכון שהוא חותר למגע ולגישה התקפית מהיום הראשון. זה נכון שאם הדברים היו תלויים בו, היינו מחסלים את נסראללה הרבה קודם ורצים לפילדלפי ורפיח הרבה קודם. הכל נכון.
התרעות פיקוד העורף