נולדתי ב־1983 - אחרי מלחמת ששת הימים, מלחמות העצמאות ויום כיפור, ומלחמת העולם השנייה והשואה, ואחרי שניל ארמסטרונג נחת על הירח, אחרי כל מה שהוא חלק ממה שמוגדר מבחינתי "היסטוריה". לא חשבתי שאני אהיה חלק מההיסטוריה. 40 שנים התהלכתי בתחושה שאנו נמצאים בעידן של פוסט־היסטוריה, שבו מעולם לא קרה משהו שידעת שהולך להיות בעתיד חלק מההיסטוריה הגדולה. שום דבר כמו למשל מלחמות יום כיפור, העצמאות, ששת הימים ושחרור ירושלים. היה לי ברור שלא אוכל לספר לילדיי ולנכדיי על "התקופה ההיא שבה...". וטוב שכך, כי כמעט תמיד כשמישהו מדבר על התקופה ההיא, על "הפעם שבה", זה מגיע מהצד השלילי, בהקשר שלילי. מספיק להסתכל אחורה על ההיסטוריה הגדולה - מה שזוכרים זה את המלחמות, לא את הסכמי השלום.
חשבתי שההיסטוריה מאחוריי – עד שהגיע 7 באוקטובר | ליאור דיין
ילידי שנות ה־80 וה־90 לא האמינו שיגיע היום שבו תקופת החיים שלהם תיכנס לדברי הימים. ואז הגיע 7 באוקטובר והבנו כולנו כבר מהבוקר שמה שהיה כבר לא יהיה
התרעות פיקוד העורף