מאז אותו יום של הלם גילינו שאנחנו מסוגלים לספוג הרבה, אבל אם ניתן היה לבקש דבר אחד שיחזק את יכולתנו לנצח ולחזור לחיים של שפיות, הייתי מבקשת להוריד קצת את הכעס ולהגביר קצת את האנושיות.
להוריד את הכעס – כי אומנם מדי פעם צריך לפרוק מתח, אבל כשפועלים באופן קבוע מתוך כעס - מאבדים את השכל ואת קור הרוח. זאת לא הדרך לנצח בכלום.
להגביר את האנושיות – כי היא לא מחלישה אלא מחזקת. האנושיות הביאה לנו את רגעי השמחה הקולקטיביים הכי גדולים במלחמה, והגיעה לשיאה בכל פעם שהצלחנו להחזיר אלינו חטופים. היכולת שלנו לדבר באנושיות היא גם זו שמשדרת באופן הכי טוב את ההבדל בין הצדדים של המלחמה הקשה הזו, שהתבלבלו עבור יותר מדי מערביים.
המטרה העיקרית של ישראל היא לנצח במלחמה, אבל הדרך לנצח היא מתוך קואליציה אנושית, לא מתוך כעס וקיטוב. אנחנו זקוקים לקואליציה הכי רחבה שאפשר מבפנים, וגם לקואליציה הכי רחבה שאפשר מבחוץ. בבניית הקואליציה הפנימית לא הצלחנו עד היום.
גם בבניית קואליציה בינלאומית אנחנו מתקשים. זה קשה גם במצב רגיל, אבל קשה עוד יותר כשישראל צריכה להסביר לא רק את עמדתה העקרונית מול האסלאם הקיצוני, אלא גם להסביר למה לה עצמה יש ממשלה שכוללת יותר מדי קיצוניים.
אבל האנושיות חייבת להיות חזקה יותר מהכעס לא רק עבור נבחרי הציבור, אלא עבור כולנו. מתח ופחד מתפוגגים באופן הכי יעיל כשאנחנו עושים משהו אנושי ורך עבור מישהו אחר.
אפשר אפילו להבין את מי שאומר שהפעולה בלבנון תחזיר איכשהו את נעמה לוי, אבל אי אפשר להבין את מי שבוחר להתעמר במשפחות החטופים במקום להתנדב במטה שלהן.
המלחמה הזו מאתגרת כי קשה לשאת את כל האירועים ולהתנהג באנושיות, זה פשוט כרוך בעוד כאב. אבל זה החוזק האמיתי שלנו כישראלים – אין לנו ברירה אלא לצאת מהמלחמה יותר חזקים, וגם יותר אנושיים. אלה לא ערכים סותרים.
בסוף, הגיבורים שלנו הם לא הציניקנים שלוחצים לנו על כפתורי הכעס האוטומטיים כדי שנתמוך בהם ברשתות החברתיות ובסקרים. הם אלה שהפגינו אנושיות יתרה, הרגישו כאב עצום, הביעו את צערם בקול סדוק, וחשפו את עצמם לעמדת חולשה או לסכנה.
התרעות פיקוד העורף