שעה אחר כך זה כבר עומר המ"פ. בטלפון הוא המפקד שלי כבר יותר מעשור. עוד כמפקד מחלקה אני תמיד לידו. עכשיו כשהוא מפקד הפלוגה אני הצמוד שלו בחפ"ק יחד עם כפיר.
היחידה היא משפחה אחת גדולה. לא רק במשימות המילואים, אלא בכל יום בשנה. אם מישהו נתקע או זקוק לסיוע של איש מקצוע בכל תחום, תמיד יש מישהו בפלוגה שיקפוץ לסייע. ואם אין תמיד יהיה מי מהלוחמים שיש לו קשר לדמות או לאישיות המחזיק ביכולת הגבוהה ביותר לסייע. השירות בפלוגה היא זכות גדולה. מתנה ענקית.
27.9, יום שישי | שלום לנסראללה
28.9, יום שבת | נחשפים לתוכנית התמרון
29.9, יום ראשון | מתכוננים לפרוץ
כולם כבר מבינים כבר שהולכים למשהו גדול. הכבישים בצפון מלאים בשיירות של טנקים. אנחנו רואים את המשוריינים בכל מקום. אפילו מהירות האינטרנט יורדת בגלל העומס באזור.
אנחנו ממשיכים להתארגן: שיעור מפות, שיעור צירים, מורידים קצת חלודה וצוברים עוד ידע. בערב אנחנו יוצאים עם רכב המנהלה האזרחי. חולי הרס"פ, בכר הסרס"פ ושמואל הסמב"ץ האגדי שלנו. כדי לא לעורר ענין מעבר לגבול אנחנו עולים על חצי צבאי, כלומר עם חולצות אזרחיות ומכנס צבאי. המטרה "לנקור" פעם נוספת את הצירים, את נקודות השחלוף. להתכונן לפרוץ.
1.10, יום שלישי | רגע לפני
למחרת כבר יצאנו למלחמה.
2.10, יום רביעי | נכנסים ללבנון
3.10, יום חמישי | פצועים והרוגים
הבוקר מתחיל מוקדם. קצת אחרי 04:00 קריאה על חייל שסובל מפגיעת קור. אנחנו קופצים קדימה. בדרך אומרים לנו שמדובר בעצם בשלושה פצועים מירי מרגמות. אחד קשה רסיסים בצוואר ובבית החזה.
בתוך דקות הפצועים עולים על הכלים. בעוד פחות מחצי שעה הם כבר יגיעו לחדר הטראומה של בית החולים זיו בצפת. אנחנו חוזרים מנקודת השיחלוף. אני מאזין ברשת הקשר של גולני.
אחרי דקות מגיעים עוד שלושה פצועים מהסיירת. לאחר טיפול הם מפונים על ידי הצוות לבית החולים בצפת. בדרך חזרה אנחנו עוברים דרך אור הגנוז. תושבי המושב שכולו מורכב מאוכלוסיה דתית וזרמים חרדיים פותחים את ליבם וביתם.
ניסינו ליצור בשטח אווירה של חג. אנחנו רחוקים מהבית מהמשפחות, אבל בכל זאת חשוב לשמור על רגע של שפיות. אלא שמידי פעם מחלקת המרגמות של גדוד 13 של גולני שנמצאת בצמוד לנו בחורשה מבצעות ירי מחריש אוזניים. אי אפשר להתרגל לירי הזה. גם כשאתה שומע אותו בכל שעה של היממה. הירי שלהם מחזיר אותנו למציאות העכשווית: אנחנו במלחמה.
4.10, יום שישי | מצילים חיים
האירועים של אתמול יוצרים תחושה קשה. אבל המשימה לא הסתיימה, חייבים להמשיך. כבר משעות הבוקר מזניקים את הצוותים לטפל ולפנות פצועים מתוך הלחימה והתקדמות של הכוחות. הפציעות מסוגים שונים, מחיילים עם נקעים ושברים ועד פצועים מרסיסים. אחד מהם מגיע עם שבר בארובת העין ודימום מהאף. אנחנו מחליטים שהוא דרוש לפינוי מיידי דחוף. הפצוע מתקשה לשכב, ואז מקבל "סוכריה" של שיכוך כאבים.
תוך זמן קצר מצבו מחמיר. בבית החולים מזהים את הדימום התוך גולגולתי. כמה פעולות מצילות חיים בצפת. בבוקר למחרת אנחנו שומעים כי הפצוע פונה במסוק חיל האוויר לרמב"ם בחיפה ושחייו ניצלו. ההרגשה בקרב הצוות טובה. עזרנו להציל חיים.
5.10, יום שבת | תפילה לחיילים
יושבים לצד שולחן הפלסטיק ברחבה של המבנה. איזה כיף. לרגע אתה מבין כמה משמעות יש לדברים הקטנים של החיים. לארוחה החמה הפשוטה והמנחמת, למקלחת החמה, לישיבה עם חברים הצחוקים והחוויות של יום אתמול. עוד שעה אנחנו כבר על החפ"ק בחזרה לשטח.
6.10, יום ראשון | מריחים בית
התרעות פיקוד העורף