תגובה לידידי, קלמן: אמרת הכל על הגירה, חוץ מהצעה למדיניות שתבלום אותה

ואם יש ישראלים שסבורים כי לילדיהם לא יהיה כאן עתיד טוב ובטוח? ואם רבים מהם אוהבים את המדינה, אך לא באותה דבקות המאפיינת מגזרים מסוימים? ומה הפתרון שלך, קלמן ליבסקינד, לצורך השארת הישראלים פה?

שמואל רוזנר צילום: ללא
נתב"ג
נתב"ג | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

חיים ארלוזורוב, מראשי תנועת העבודה בימי טרום המדינה, הביט בעולים החדשים ולא ידע את נפשו. "בתוך ערינו", כתב, "מתרכז ריכוז מוגזם, סוג אנשים שאינם אלא פרולטריון של סוחרים פעוטים ובעלי־מלאכה מתנוונים, סוג אנשים הנמצא על מדרגת חיים נמוכה, וגם עולה ביוקר מבחינת הכלכלה הלאומית, החי חיים־כלכליים ללא הרווחה אמיתית, ללא תנאי־חיים בריאים ותנאי עבודה נורמליים וללא פרספקטיבות מבחינת המשק".

לפני עשר שנים בדיוק, באוקטובר 2014, זמן החגים, כתבתי כאן מאמר על ויכוח ההגירה הסוער שהתנהל באותם ימים. כן – גם אז היה ויכוח כזה. "אין דבר שמצליח לטלטל אותנו, הישראלים, כמו הפחד שאינו מרפה מארעיות", כתבתי אז, בנימה שהיה בה חצי לגלוג.

[email protected]

תגיות:
הגירה
/
יורדים מהארץ
/
קלמן ליבסקינד
/
עלייה לארץ
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף